המאמר נכתב בשנת 2005
רהיד נג'רני, פאקיסטאני ממוצא הודי השוהה בארה"ב ללא היתר ועובד כנהג מונית במנהטן, ניגש לאחת מסוכנויות התיירות בשדירה הראשונה והעביר לאחיו הנמצא בקראצי (בירת פאקיסטאן) סכום של 5,000 דולר, חסכונותיו מהחודשים האחרונים.
בעוד שהעברה כספית רגילה בין ארה"ב ופאקיסטאן הייתה אורכת שבוע במקרה הטוב והעמלות הרבות ושער החליפין היו מקטינים מאד את סכום התקבולים הסופי, קיבל האח את הסכום למחרת היום בשער חליפין הגבוה משער החליפין הרשמי וללא כל רישומים בנקאיים או עקבות אחרים לעסקת ההעברה הבין לאומית.
כיצד כל זה אפשרי בארצות הברית שלאחר 11 בספטמבר? מה הקשר של העברות כספים אלו לרשתות הטרור הבין לאומיות וכמה כסף סובב בעולם בצורה זו?
התשובות חבויות במילים "ציפ" צופ" או "האוואלה" המתארות כולן את הרשתות הכספיות המחתרתיות של מהגרים יוצאי סין, הודו ומדינות אסיאתיות אחרות הפרושות על פני כל רחבי הגלובוס מזה מאות שנים ועוברים בהן מאות מליוני דולרים בשנה ללא כל עקבות.
הסיוט של ארגוני הביון- בודאי, אך גם כלי יעיל, מהיר, זול ואמין המשמש מליוני מהגרים אסיאתיים ברחבי העולם לעסקים לגיטימיים.
אין מדובר בבנק רשמי הנתמך על ידי מדינה זו או אחרת, מדובר ברשת העברות המושתתת על אמון הנובע ממוצא אתני משותף, זוהי חוזקה של הרשת וזוהי הסיבה כי קשה כל כך לחשוף עסקאות והעברות כספים שנערכות באמצעותה.
הצרכים שהבנק המחתרתי פותר הינם רבים מאד, ידידנו רהיד נמצא בארה"ב ללא היתר עבודה ובודאי שלא היה רוצה להחשף בפני פקיד הבנק. סביר להניח כי גם אם היה מסכים להחשף לא היה הבנק מסכים לפתוח חשבון על שמו. גם שער החליפין הרשמי של הרופיה הפאקיסטאנית נמוך משער השוק השחור וההעמלות של לפחות שלושה בנקים שהיו צריכים להיות מעורבים בעסקה היו יכולים להגיע לאחוזים רבים מערך העסקה עצמה.
הפתרון והרעיון העומדים מאחרוי הבנקים המחתרתיים הללו הוא 'אמון' 'ויעילות'. אמון של הלקוחות במבצעי העברות הכספים ואמון בין חברי הרשת. ויעילות הנובעת מתפעול 'רזה' המשלב עסקים נוספים לגיטימיים.
כיצד זה עובד:
סניף ממוצע של רשת האואלה הינו בדרך כלל עסק לגיטימי המתאפיין בתעבורת מזומנים רבה כגון חלפן כספים או חנות תכשיטים (בעיקר זהב), אפשרות אחרת היא עסק הנותן שירותים לזרים כגון סוכנות נסיעות או חנות לממכר שיחות לחו"ל כרטיסי חיוג וכו'.
עסק מסוג זה פועל באופן חוקי וסביר להניח כי הוא מחזיק בחשבון בנק, מוציא חשבוניות, קבלות וכו', כל עוד ינהל את עסקיו באופן סביר יסתיר המחזור הלגיטימי את ההפקדות במזומן של ההעברות הבלתי לגיטימיות שנשלחו או התקבלו מחו"ל.
לבעל עסק זה יהיה שותף עסקי, יתכן ומדובר בקרוב משפחה או בשכן לשעבר, חשוב כי הוא מכיר אותו שנים רבות וסומך עליו באופן מוחלט. השותף העסקי נשאר בארץ המקור או באחת משתיים או שלוש מדינות המשמשות תחנות סחר וספקיות של שירותים פיננסיים אזוריים כגון דובאי, קפריסין, הונגקונג וכו'.
למעשה שום כסף לא מחליף ידים ושום המחאה בנקאית לא עושה את דרכה מעבר לים, שני השותפים מעבירים הודעות דוא"ל פשוטות או מוצפנות על הסכום שיש לשלם, למי וכיצד הוא אמור להזדהות והכסף משולם ללא שאלות. זאת הסיבה שאחיו של רהיד היה יכול למשוך את הכסף מחנות ממכר הזהב שליד ביתו כבר למחרת. שני מנהלי סניפי הבנק המחתרתי שלנו מנהלים התחשבנות הדדית ומעבירים את היתרה באופן לגיטימי דרך מערכת הבנקאות הרגילה פעם בחודש.
הרשת מאפשרת העברת כספים גם בכיוון ההפוך, הבה נבחן תרחיש הפוך ובו מועבר סכום גדול לתוך ארה"ב על סמך עסקאת סחר אמיתית.
שני ידידנו, בעל חנות הזהב בקראצי וסוכן התיירות במנהטן מבצעים עסקת סחר חוקית לחלוטין בה יוצאה מפאקטסטאן מכולה ובה חלקי פלסטיק לארה"ב. למרות כי שווי העסקה עשרת אלפים דולר, משלם סוכן התיירות רק שלושת אלפים לחברות בפאקיסטאן. מיותר לציין כי כל החשבוניות המיסוי וכו' (שכולם כאמור חוקיים לחלוטין) מבוססים על תשלום חלקי זה.
מאוחר יותר באותו שבוע נכנס בחור צעיר לחנות הזהב בקראצי ומבקש להעביר שבעת אלפים דולר במזומן לארה"ב. הוא מפקיד את הסכום בחנות ומקבל בתמורה מחצית שטר של דולר אחד. המחצית השניה של השטר תשלח בדואר רגיל או תפוקסס לסוכן התיירות במנהטן. כל מי שיציג את מחצית השטר התואם לסוכן התיירות במנהטן יקבל את הסכום ללא שאלות מיותרות.
ומה קרה כאן? יצואן מכולת חלקי הפלאסטיק קיבל בסופו של דבר את כל שוויה בסך עשרת אלפים דולר, מקבל הסחורה במנהטן שילם לו את הסכום בשני תשלומים, תשלום רגיל בסך שלושת אלפי דולר על כל הניירת הכרוכה בכך ותשלום עקיף בסך שבעת אלפים דולר שולם לאדם אלמוני ללא כל עקבות בנקאיות.
השלטונות הממונים על הלבנת הון ואכיפת חוקים מוניטיריים מעריכים כי מילארדי דולר מועברים מדי שנה באופן זה בדרך כלל בין מדינות מערביות ומדינות אסיה (הודו, סין, פאקיסטאן בנגלדש) אם באופן ישיר ואם דרך תחנות ביניים, בעיקר דובאי המשמשת מרכז פיננסי אזורי בדרום אסיה ויש בה אוכלוסית מהגרים גדולה.
העברות אלו משמשות במרבית המקרים עסקים וחברות חוקיים לחלוטין המעדיפים את המהירות והעמלות הנמוכות הכרוכים במערכת אלטרנטיבית זו. משתמשים אחרים ברשת המחתרתית הינם אנשים פרטיים המעבירים כספים לבני משפחה וכו'. העברות הפליליות שנעברו לכאורה הינם עברות קלות יחסית על חוקי מטבע או מיסוי. אלו הסיבות שהרשויות בארצות המערב העדיפו במשך שנים לעצום עין מאשר לנסות ולהתיר את הסבך הסבוך של קשרי משפחה, מסחר, תרבות ושפה.
כל זאת השתנה לאחר אירועי 11 בספטמבר. ברור היה לחוקרים האמריקאים כי כל התארגנות טרוריסטית חייבת להיות ממומנת על ידי גורם מחוץ לארה"ב וכי סכומים (שאולי לא היו גדולים מדי) הגיעו לידי הטרוריסטים באופן סמוי, החשד נפל מיד על הרשתות הכספים המחתרתיות.
חוקרי FBI פשטו על עשרות ומאות חנויות בבעלות מהגרים שהיו חשודות כתחנות ברשת הפיננסית המחתרתית, עצרו וחקרו רבים, כך עשו גם חברהם בשרותי הבטחון בגרמניה ובריטניה, אולם הדבר משול לחיפוש מחט בערמת שחט. מאות אלפי עסקאות ללא ניהול פיננסי מסודר, מרביתן של עסקים ואנשים לגיטימיים הפכו את המשימה לאיתור חלק ממקורות המימון הטרוריסטי, לכמעט בלתי אפשרית.
ומה אפשר לעשות? הפיקוח הפיננסי הוחמר, המודעות לקיומן של רשתות אלו הביא לערנות רבה יותר מצד הבנקים הרגילים לעסקאות חריגות והעברת הכספים אינה מתבצעת עוד בראש חוצות (כולל פרסומת גלויה) כפי שנערכה בעבר. אולם סביר להניח כי הרשתות הפיננסיות המחתרתיות של אסיה ימשיכו בעסקהן כפי שעשו במאתים השנה האחרונות.