כמעט באופן סמלי, מפרסם השבוע בנק ישראל את הדוח אודות ישראל והמשבר הפיננסי הגלובלי של שנת 2008. למה באופן סמלי? כי הדוח עוסק במשבר שהיה ולא במשבר שיבוא ובזאת מדגים את החולשה הגדולה ביותר בכלכלה – היא נהדרת בהסברת אירועי עבר וחלשה בחיזוי משברי העתיד. כמו שאמר סטיב ג'ובס ז"ל: כולם טובים בלחבר את הנקודות במבט לאחור, מעטים יודעים לחבר את הנקודות במבט לפנים.
מדובר בדוח חשוב שצריך היה לכתבו וזאת הסיבה שאני מביא אותו בבלוג שלי, הלקחים צריכים להיות מיושמים ! אבל העיתוי… בעיצומו של התפתחות משבר עולמי נוסף אירופי – אמריקאי. למה אני אומר משבר משבר?
קרן המטבע הבינלאומית (IMF), סבורה שהמשק העולמי נמצא בסכנה של ירידת הצמיחה מתחת לרמה של 2%. "אם לא ינקטו צעדי מנע מהותיים, נראה משקים מפותחים בשיעורי צמיחה של 1.6% ואת המשקים המתעוררים בשיעור צמיחה של 6.4%". עתידו של האירו לוט בערפל והוא מצוי תחת איומים קשים במדינות עם משטר צנע כלכלי, צמיחה איטית מאד, אינפלציה וגבוהה ועלות כבדה של מימון חוב.
המדינה התורנית שדירוג האשראי שלה הופחת היא איטליה (וזה כאמור אחרי הורדת הדרוגים של ארה"ב, בנקים מרכזיים בצרפת הבעיות בספרד וכמובן יון) . יוון מתקשה לקבל סיוע ויש לה אמצעי תשלום עד אמצע אוקטובר, אחר כך "אלוהים גדול". למרות שברק אובמה מתכנן רפורמה במס שפירושה הכבדת הנטל על העשירים כך שבתוך 10 שנים יצטברו בקופה של הממשל שלושה טריליון דולר, תקציב הבריאות יוקטן ב-350 מיליארד דולר והקטנת מצבת הכוחות באפגניסטן שיחסוך 1.1 טריליון דולר. יש מעט מאד ספק לגבי מיתון בארה"ב (בניגוד לאמונתו של וורן באפט), מאז 2008 איבד המשק האמריקאי כמעט שבעה מיליון מקומות עבודה שזה הרבה פחות צרכנים בעלי חשק לקנות. אבל הצד האופטימי הוא שהמחזורים בכלכלה מתקצרים, תכיפות גבוהה יותר במצבי מיתון מול זה תקופה קצרה יותר של המיתון.
ביפן מתכננים שינוי במיסוי כך שהקופה תצבור עוד 1456 מיליארד דולר בעשר שנים לממן את נזקי הצונאמי שנזקיו נאמדים ב-247 מיליארד דולר. זה יעיק מאד על כלכלת יפן שגם כך סוחבת על גבה חוב בגודל של 200% מהתוצר הגולמי המקומי.
ובכל זאת להלן עיקרי הדוח על המשבר שהיה:
המשבר העולמי האחרון היה הקשה ביותר מאז המשבר של שנות השלושים במאה הקודמת. הוא החל כמשבר פיננסי בארה"ב, אולם התפשט לשווקים ומדינות נוספים והפך במהרה למשבר עולמי. החרפתו החדה החלה עם קריסת בנק ההשקעות Lehman Brothers בספטמבר 2008, והגיעה לשיאה בהמשך אותה שנה וברביע הראשון של 2009. במהלך המשבר נפגעו קשות מערכות פיננסיות במדינות המפותחות, מוסדות פיננסיים בולטים קרסו, ונדרשה התערבות נמרצת של הרשויות למניעת קריסתם של אחרים. התוצר העולמי ירד והסחר העולמי קרס. עוצמתה של תגובת-המדיניות של הממשלות והבנקים המרכזיים, הייתה ללא תקדים, והיא התמקדה בייצוב המערכת הפיננסית. כתוצאה מהמדיניות נבלם המשבר העולמי מוקדם מהצפוי: ברביע השני של 2009 הסתמנה התייצבות, ובמחצית השנייה של השנה החלה התאוששות איטית במרבית המדינות.
השווקים הפיננסיים בישראל הגיבו למשבר כבר מראשיתו, ביולי 2007, אולם בשלב הראשון המשק נתפס כעמיד יחסית. המצב השתנה באורח קיצוני ברביע האחרון של 2008 – עם החרפת המשבר העולמי ניכרה הטלטלה במלוא עוצמתה גם במערכת הפיננסית המקומית. הרביע האחרון של 2008 והרביע הראשון של 2009 היו אפוא שיאו של המשבר גם בישראל – הן מבחינת המצב בפועל, הן מבחינת החששות ואי-הוודאות. בדיעבד המערכת הפיננסית בישראל עמדה בטלטלה, המוסדות הפיננסיים, בהם הבנקים, גילו עמידות, יחסית לעוצמת המשבר, יציבותם נשמרה, ושום מוסד לא קרס. עם זאת, שררו באותה עת חששות של ממש ליציבותם של מוסדות פיננסיים ולתפקודה התקין של המערכת הפיננסית. עיקר הפגיעה היה בשוק האשראי החוץ-בנקאי, אשר שותק למעשה והפך למוקד הסיכון למערכת הפיננסית המקומית בזמן המשבר. התאוששות השווקים הפיננסיים בישראל החלה לקראת סוף הרביע הראשון של 2009, במקביל להתאוששות בשווקים העולמיים, וגברה בהמשך.
השפעת המשבר העולמי על הפעילות הריאלית בישראל גברה בהדרגה. לאחר שבמחצית הראשונה של 2008 נמשכה הצמיחה המהירה של המשק, חלה תפנית במחצית השנייה של השנה, והוא גלש למיתון. ברביע האחרון של 2008 וברביע הראשון של 2009 נרשמה צמיחה שלילית, ואילו החל מהרביע השני של 2009, עם תחילת ההתאוששות בעולם, שב המשק לצמוח, וקצב צמיחתו הואץ בהמשך השנה. המשק סבל אפוא ממיתון משמעותי אך קצר, והפגיעה בו הייתה מתונה יחסית למדינות המפותחות, וכן יחסית לחששות ששררו בעיצומו של המשבר.
למתינותה היחסית של הפגיעה במשק הישראלי ובמערכת הפיננסית המקומית תרמו עיתוי המשבר – לאחר חמש שנות צמיחה מהירה – ומספר מאפיינים של המשק ושל המערכת הפיננסית, בהם מערכת בנקאית שמרנית הנתונה לפיקוח הדוק, שוק משכנתאות שמרני והעדר כמעט מוחלט של נכסים מורכבים. אלה תרמו לכך שלא התפתחו בישראל בשנים שקדמו למשבר מינוף יתר ובועת נדל"ן.
המדיניות בישראל להתמודדות עם המשבר פעלה בראש וראשונה לשמירה על יציבותם של המערכת הפיננסית והמוסדות הפיננסיים, ולהקלה על קשיי הנזילות והאשראי. תגובת המדיניות הייתה נמרצת ותרמה למיתון הפגיעה במשק ובמערכת הפיננסית, ולהתאוששות המהירה יחסית. המדיניות המוניטרית מילאה בה תפקיד מרכזי: ההרחבה המוניטרית שננקטה במהלך המשבר הייתה ללא תקדים, והופעלו כלים לא שגרתיים להרחבה כמותית, בכלל זה רכישת אג"ח ממשלתיות, נוסף על רכישות מט"ח שהחלו עוד קודם, לשם הגדלת יתרות המט"ח ולנוכח הייסוף בשער החליפין. תגובת המדיניות הפיסקלית הייתה מוגבלת יותר – בין היתר על רקע העדר תקציב מאושר – אולם היא אפשרה את פעולתם של המייצבים האוטומטיים מצד ההכנסות מסים, וכן התמקדה במתן ערבויות. הצהרות קובעי המדיניות במהלך המשבר בדבר אמונם באיתנות המערכת הפיננסית ובדבר נכונותם לנקוט צעדים נוספים סייעו להרגעת השווקים.
הפיקוח על הבנקים התמקד במהלך המשבר בחיזוק הלימות ההון של המערכת הבנקאית ושיפור ניהול הסיכונים בה, המשך לתהליכים ארוכי טווח שעסק בהם עוד לפני המשבר, וכן בניטור הדוק של חשיפת הבנקים להתפתחויות בארץ ובעולם, בפרט לנכסים בחו"ל וללווים גדולים בארץ, הגברת השקיפות לגבי חשיפתם והתערבות במקרה הצורך.
בעקבות המשבר עולים לקחים רבים, הנוגעים לכל תחומי המדיניות, ותהליך הפקתם ויישומם בעולם ובישראל עודנו נמשך. ניתן לחלק את הלקחים לשתי קבוצות עיקריות:
(א) לקחים להקטנת הסיכון להיווצרותם של משברים, לזיהוי מוקדם של התפתחותם ולהקטנת הפגיעות להם: מודגש הצורך במדיניות מקרו-יציבותית ((macroprudential לשמירת היציבות הפיננסית ולהפחתת הסיכון למשבר, מדיניות המבוססת על ראייה כוללת של המערכת הפיננסית וקשרי הגומלין בין רכיביה. כן מודגשים חשיבותה של הלימות הון גבוהה והצורך לשפר את ניהול הסיכונים בכל המוסדות הפיננסיים ואת הפיקוח עליהם. בייחוד גברה המודעות לחשיבות הפיקוח על הגופים, המכשירים והשווקים החוץ-בנקאיים.
(ב) לקחים למדיניות בעת משבר: אלה מדגישים את הצורך בפעולה מהירה ונמרצת לייצוב מוסדות פיננסיים בעלי חשיבות מערכתית – בכלל זה גופים לא-בנקאיים – ולהזרמת נזילות למערכת הפיננסית ולמוסדות הרלוונטיים, וכן את הצורך בתגובה מהירה ונרחבת של המדיניות המוניטרית, גם באמצעות כלים כמותיים.
לקריאת הדוח המלא באתר בנק ישראל