עיצרו את הסירות! פליטים ומחפשי מקלט באוסטרליה – פוסט שני

לפוסט הראשון בנושא

ביום בהיר באפריל 1976 הופיעה סירת מפרש קטנה מול חופי העיר דארוין שבצפון אוסטרליה. הסירה קרבה לנמל ללא כל הפרעה עד שנקשרה למזח הראשי במעגן. מהסירה יצאו חמישה פליטים ויאטנמים צנומים שבילו מעל חודשיים במסע ימי מפרך מחופי ויאטנם אותה עזבו במנוסתם לאחר ניצחון צבא צפון ויאטנם במלחמה ועזיבתם של האמריקאים. החמישה ניווטו במסע הארוך הזה האמצעות אטלס בית ספר, דגו דגים ושתו מי גשם.

באנגלית עילגת הסבירו לאחד הדייגים שעל המזח כי הם הגיעו מויאטנם ומבקשים מקלט מדיני באוסטרליה ושאלו מה עלהם לעשות. אותו דייג שיצא לדוג להנאתו על הרציף ומצא עצמו בעיצומו של אירוע היסטורי (למרות שהוא טרם ידע זאת) הצביע על תא טלפון ציבורי והציע להם להתקשר למשטרה. כמובן שלפליטים לא היה מטבע להפעלת הטלפון והדייג נתן להם מטבע של עשרה סנט. אחד מהפליטים שהיה מעשן כבד שזה מעל ארבעה שבועות לא נגע בסיגריה הצביע על הסיגריה שעישן אותו הדייג וביקש ממנו סיגריה. הדייג נתן לו בתשובה חבילת סיגריות שלמה. "חשבנו שהגענו למקום מאד ידידותי…" נזכר מנהיג החבורה אשר עדין מתגורר במרחק הליכה מהרציף אליו הגיע לפני 35 שנה.

הסירה הזו סימנה את תחילתו של גל מבקשי מקלט ויאטנמים, מעל 2,000 סירות הגיעו בחמש השנים שלאחר מכן עד 1981. הגל שני של פליטים בעיקר מקמבודיה ודרום סין הגיעה בסירות לחופי אוסטרליה החל משנת 1989 בקצב של 300 פליטים בשנה. בשנת 1999 החל גל נוסף של מבקשי מפלט להגיע בסירות לחופי אוסטרליה אולם הפעם היו אלו בעיקר פליטים מוסלמים ממדינות מערב אסיה (פקיסטאן, אפגניסטאן) והמזרח התיכון וגם המספרים גדלים מאד, מעל 5,000 ספינות הגיעו לאוסטרליה בעשור הראשון של המאה ה21.

בסך הכל על פי הרישומים הרשמיים של משרד ההגירה האוסטרלי הגיעו לאוסטרליה בדרך הים ונעצרו על ידי שלטונות ההגירה כמה עשרות אלפים בודדות של פליטים ומבקשי מפלט וזאת מתוך מעל שלושה וחצי מליון מהגרים שהגיעו בסך הכל באותה התקופה לאוסטרליה.

למרות שמדובר במספרים קטנים באופן יחסי, מעורר הדיון הציבורי על מבקשי המפלט המגיעים לאוסטרליה בספינות רגשות עזים.

ראשית יש לעשות סדר בכמה מונחים משפטיים מעולם ההגירה:

מבקשי מקלט ופליטים: על פי הגדרות האו"ם כולל אמנת הפליטים עליה חתומה אוסטרליה, פליט או מבקש מקלט הוא אדם שבמידה ויחזור למלדתו הוא צפוי שם לסכנת חיים עקב עמדותיו הפוליטיות, דתו, גזעו וכו.

מהגרי עבודה בלתי חוקיים: אנשים המבקשים להגר למדינה אחרת על מנת לשפר את איכות חייהם ועושים זאת על ידי הגירה בלתי חוקית לאותה מדינה ולא נשקפת להם סכנת חיים במולדתם.

מפרי תנאי הויזה: אדם שנכנס למדינה מסויימת באופן חוקי (לדוגמא כאשר הוא מחזיק בויזת תייר) אולם מפר את תנאי הויזה כאשר הוא נשאר באותה מדינה מעבר לתקופת הזמן הקצובה בויזה או שעובד באותה מדינה למרות תנאי הויזה אינם מרשים זאת.

כל זר הנעצר באוסטרליה על ידי שלטונות ההגירה מסווג לאחד מהקריטריונים הללו. מהגרי העבודה ומפרי תנאי הויזה מגורשים בדרך כלל לארצם ונשללת מהם הזכות להכנס שנית לאוסטרליה לתקופות ארוכות או לכל ימי חייהם ולעיתים גם מוטלים עלהם קנסות ואף מעצר. במקרה של פליט, כמובן שאוסטרליה (כמו ישראל ומדינות רבות אחרות) לא יגרשו אדם חזרה למדינתו שם הוא צפוי לסכנת חיים ובדרך כלל הוא יקבל מעמד של תושב אירעי באוסטליה שזו תחילתו של תהליך שיביא אותו בדרך כלל לאחר כמה שנים למעמד של אזרח.

במקביל מפעילה אוסטרליה תוכניות הגירה מגוונות לקליטת מהגרים בעלי מקצועות מבוקשים, צעירים ובריאים בגופם ונפשם, בקשות למתן אשרות הגירה ועבודה לאוסטרליה נבחנות בשגרירויות אוסטרליה ברחבי העולם, שם גם נבחנות בקשות למעמד פליט. התור לעיבוד הבקשה להגירה בשגרירויות אוסטרליה לוקח חודשים רבים ואף שנים.

מסלולו השכיח של פליט או מהגר בלתי חוקי לאוסטרליה נראה בערך כך: המהגר יצור קשר עם ארגון מבריחי אנשים (People smugglers) בארץ המוצא וישלם סכום של כמה אלפי דולרים לנפש. הארגון יאסוף קבוצה של כמה עשרות ואולי אף עד מאתיים איש ויעביר אותם בדרכי היבשה והים לתחנת מעבר בדרך כלל באינדונזיה. שלב זה של המסע קל יחסית שכן הברחת האנשים ממדינתם והכניסה לארכיפלג האינדונזי הענק יכולה להתבצע ללא כל מגע עם שלטונות החוק המקומיים ולעיתים השלטונות המקומיים במדינות המעבר השונות משתפים פעולה תמורת שוחד. מתחנת המעבר מועמסים האנשים בצפיפות לכלי שיט שיעשו את דרכם מאינדונזיה לאוסטרליה. מדובר בדרך כלל בכלי שיט רעועים בלתי בטיחותיים וההערכה היא כי לפחות כמספר הפליטים המגיע לחופי אוסטרליה – טובע במהלך הקטע האחרון הזה של המסע, קרי מדובר הסכנת חיים ממשית שפעמים רבות מסתיימת בטרגדייה.

הסירות שנעצרות בלב ים מובלות בדרך כלל לאי האוסטרלי "איי קריסמס" (איי חג המולד) הנמצאים בצפון מערב השטח הימי של אוסטרליה. באי המרכזי קיים מתקן מעצר שבו משוכנים מבקשי המקלט והמהגרים הלא חוקיים (מהגרי עבודה) לצורך בדיקת נסיבות הגעתם והחלטה בדבר הסטטוס שלהם וגירושם חזרה לארצותהם או כאמור מתן מעמד פליט. הביקורת הציבורית על התהליך גורסת כי מדובר בתחנת מעבר בלבד וכי כל מי שמגיע לחופי האי יקבל בסופו של דבר אישור שהיה חוקי באוסטרליה.

מבחינת ארגוני המבריחים, כלי השיט אף אינם אמורים לסיים את המסע, המבריחים מצפים מהצי האוסטרלי לאתר את הספינות מאות קילומטרים מהחוף באזור איי חג המולד. בדצמבר האחרון הזדעזעה אוסטרליה כאשר אחת מספינות המהגרים הללו התנפצה וטבעה בסערה מול חופי אי חג המולד ועשרות מנוסעיה ניספו.

הדיון הציבורי האוסטרלי נסוב "סביב שבירת המודל העסקי של המבריחים". ברור כי מבקשי המפלט ימשיכו לנסות להגיע בסירות אם יחשבו כי הנתיב הזה יביא להם בסופו של דבר את אישור השהייה המיוחל תוך סיכון חייהם במסע הימי המסוכן והפקדם גורלם וגורל משפחתם בידי ארגוני הברחה ופשע הידועים באכזריותם וחוסר ההערכתם לחיי אדם. לכן מציעה הממשלה הקמה של תחנת המעבר לא על אדמה אוסטרלית אלה במדינה שלישית. שתי האפשרויות העולות בהקשר זה הינן הקמת תחנת מעבר במלזיה או באיי נרו (Nauru) שם פעלה בעבר תחנת מעבר לפליטים שהפעילה ממשלת הליברלים הקודמת (ראש הממשלה גו'ן הרווארד).

הכוונה בהקמת תחנת מעבר על אדמת מדינה שלישית היא למעשה העברה חלקית של האחריות על הפליטים מאוסטרליה אל שלטונות אותה מדינה. הרעיון הוא כי מהגר המגיע לתחנת מעבר על אדמה אוסטרלית (לדוגמא איי קריסמסט) חושב כי רבים יותר סיכוייו להכנס לאוסטרליה מאשר אם תחנת המעבר תוקם במלזיה. המנגנון יעבוד כך שהצי האוסטרלי יעצור את ספינות המהגרים ויעביר אותם למחנות המעבר במלזיה או באיי נרו. שם יעברו המהגרים בדיקה ותהליך סינון במהלכו יקבע מי זכאי למעמד פליט ואולי ימשיך לאוסטרליה תחת מנגנון הפליטים של האו"ם ומי יוגדר כמהגר עבודה ויוחזר לארצו על ידי השלטונות המלזים.

האינטרס האוסטרלי ברור, חלוקת האחריות על נושא הפליטים עם מדינה נוספת במסגרת הסכם בין לאומי / אזורי והעברת מסר למהגרים הלא חוקיים ובעיקר לארגוני ההברחה כי כלל לא בטוח כי יסיימו את מסעם באוסטרליה. אוסטרליה תמשיך לקלוט פליטים מתוך תחנת המעבר האזורית הנ"ל בהתאם למיכסות שהיא תציב לעצמה כפי שעושות כל המדינות המפותחות תחת אמנת הפליטים של האו"ם ופורומים בין לאומיים אחרים, זה המקום לציין כי אוסטרליה באופן מסורתי מעדיפה פתרונות תחת חסות בין לאומית גם בנושאי סחר , סביבה ועוד.

מה האינטרס של מלזיה או מדינת איי נרו בכל הסיפור אתם שואלים? כסף! הם יקבלו תשלום ממשלת אוסטרליה על כל ראש. עוטפים את זה במילים יפות כגון תשלום על הוצאות וכו אבל בשורה התחתונה זה הסיפור. מלזיה או מדינת איי נרו פשוט מיצאים את הריבונות שלהם ואת העובדה שהם נהנים ממוניטין פחות טוב בנושאי זכויות אדם מאוסטרליה.

הפתרון המאלזי זכה לאחרונה למקלחת צוננים מבית המשפט העליון של אוסטרליה שפסל את אפשרות העברת מבקשי המקלט למזליה עקב העובדה כי מלזיה אינה חתומה על אמנת הפליטים של האו"ם ולפיכך אין ביטחון כי אותם מבקשי מקלט יזכו לתנאים הולמים. האפשרות של תחנת המעבר בנרו עדיין קיימת.

יהיה אשר יהיה הפתרון אותו תאמץ אוסטרליה, נושא ההגירה הינו וימשיך להיות אחד מהנושאים הרגישים ביותר בקשר שבין העולם העשיר והעולם המתפתח. אוסטרליה אינה שונה וברור כי הפתרון צריך להיות בכמה מישורים כאשר אחד מהם הינו מישור בין לאומי שבו יהיו מעורבים גורמים רבים, החל ממדינות המקור של הפליטים (עלו פעמים רבות אישומים כי הממשלות המקומיות עומדות בקשרים לא הולמים עם ארגוני ההברחה) דרך גורמים בתחום הלוגיסטיקה והספנות, מדינות היעד העשירות ומרכזי מעבר אזוריים.