3% – 5% זה לא רק קוטג

מה אפשר ללמוד מהסטטיסטיקה בשנוית האלמוגים ומספרי האסירים בארה"ב על הפרשה לחובות מסופקים של הבנקים

בשונית האלמוגים ישנו סוג דג אחד קטן ומיוחד החי לו בסימביוזה עם דגים טורפים גדולים ממנו בהרבה. שמו של הדג הוא 'נקאי' וכשמו כן הוא, מנקה את הדגים הגדולים מטפילים ומשאריות מזון. לנקאי יש טרטוריה קטנה- תחנת ניקוי, הדגים הטורפים הגדולים מזהים את הנקאי על פי צבעיו האופיניים ומגיעים לתחום הניקוי ועמדים בו במנוחה כאשר הם פורסים את סנפירהם וזימהם ומאפשרים לדג הנקאי להתרוצץ במהירות וביעילות ונקות אותם כאמור מטפילים ושאריות מזון. די מדהים לראות את הנקאי נכנס לבין שיניו של דג טורף גדול אלף מונים ממנו ופולה משם טפילים, ממשיך משם ויוצא בין זימיו של הדג הגדול בעוד שהדג הטורף מאינו זז עד השלמת המלאכה.

שני הצדדים נהנים מהסידור הזה, הדג הטורף מקבל שירות ניקוי והנקאי נהנה מהטפילים אותם הוא אוכל ומקבל הגנה.

אולם כמו בכל הסדר יש גם כאלו המרווחים מהפרתו של הסדר הנוכחי. יש בשונית עוד דג קטן, דומה להפליא בצבעיו ובצורתו לנקאי, שמו של הדג הזה הוא חקאי, ואף הוא כשמו כן הוא- מחקה את הנקאי.

מגיע הדג הגדול לעמדת הניקוי אותה הוא מזהה על פי צבעיו של החקאי, עומד במנוחה, פותח את סנפיריו וזימיו וממתין לניקוי התקופתי – והינה במקום ניקוי נותן לו החקאי ביס! ברקמות הרכות של פיו, בורח ונעלם מזירת הפשע.

מה חושב לו הדג הגדול שקיבל ביס? אם זה קורה פעם פעמים בתקופת החיים שלו הרי הוא חושב לעצמו " נפלתי על דג ניקוי משוגע, לא נורא, פעם הבאה יהיה בסדר". אולם אם מספרם של החקינים עולה בהתמדה לעומת מספרם של הנקאים המקוריים אזי לבסוף יפסיקו הדגים הגדולים להגיע לתחנות הניקוי ואז כל שלושת השחקנים יפסידו – הדג הגדול יפסיד ניקוי, הנקאי המקורי והחקיין יפסידו כל אחד את מקורות המזון שלו.

מה אומרת הסטטיסטיקה של האקולוגיה? המצב הזה שבו הדגים הגדולים יפסיקו להגיע לתחנות ההאכלה קורה כאשר 2-4% מדגי הניקוי בשונית הם בעצם חקיינים.

המספר הזה של אחוזים ספורים חוזר על עצמו גם בחברה האנושית. ההערכות של פסיכולוגים חברתיים מדברות על מספר כזה של אנשים בחברה האנושית בעלי סטיות חברתיות ובעלי נטייה קרימינלית. לדוגמא אוכלוסיית בתי הסוהר בארה"ב כולל אסירים משוחררים ואסירים על תנאי ובתקופת מבחן עומדת היום על 7.25 מליון המהווים 3.1% אחוז מתוך האוכלוסייה בארה"ב. אז ברור שלא כל הפושעים אכן נתפסו וגם לא עלנו יש מקרים של חפים מפשע שאולי הורשעו, יש גם משמעות רבה לתרבות האכיפה והמשפט באותה מדינה (ובודאי בארה"ב שיש בה שונות גדולה בין מדינות הדרום לצפון ביחס לאכיפת חוק) – אבל לצורך הדיון שלנו אלו סדרי הגודל, אחוזים ספורים.

המספרים הללו תופסים גם בכלכלה, החל מהפרשות לחובות מסופקים של הבנקים דרךתרגילי עוקץ ועסקאות לא כשרות. אז לא – זה לא מדע מדוייק, אבל זה כנראה סדר הגודל של המרווח שאנו בחברה האנושית מוכנים לקבל מחוץ לנורמה.
(אם יש בין הקוראים בעלי רקע בסוציולוגיה אשמח מאד לשמוע מה אומרת האקדמיה על זה). 

2 תגובות

  1. oz הגב

    לפי הטעון האקולוגי זה בסדר לכלוא ולשלול את החופש ל1 מכל 100 בני אדם. נפלא. אני ממש רוצה לחיות בחברה כזו. או לחלופין, שבערך 2-4 אחוז מכל האנשים הם פושעים וזה בסדר להתייחס אליהם ככה.
    לפי ההגיון ה"סוציאליסטי" שלי, במקום להצדיק כזאת כמות או אחרת של אסירים יש לחפש את הדרכים להפחית את מספר האנשים שעוסקים בפשיעה ולנסות ליצור חברה שבה פחות אנשים יושבים בכלא או מרצים עונשים.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגב

      הפתעה הפתעה… יש מציאות לפיה יש פושעים בעולם. ולא מצדיקים את כליאתם בטיעונים אקולוגים אלה בטיעונים משפטיים לאחר משפט הוגן. הפוסט מנסה להראות את הדמיון שבין מספרים מעולם האקולוגיה למספרים מעולמות תוכן אחרים כגון תרגילי עוקץ בבנקים.

השארת תגובה