מסע למרכז האדום של אוסטרליה

 האולורו (Uluru) או בשמו המודרני 'אייריס רוק' (Ayers Rock) הוא פשוט גוש סלע אחד אדום וענק! קילומטר רוחבו, ארבעה קילומטר אורכו, שלוש מאות וחמישים מטר גובהו והגיאולוגים טוענים כי שש קילמוטר עומקו תחת האדמה, בבחינת קרחון ענק באמצע המדבר. גוש סלע עצום באמצע השממה האוסטרלית – הבוש או האוט-בק (Out Back) אותו כינוי אוסטרלי בלתי ניתן לתרגום לכל המרחבים העצומים הקרויים אוסטרליה. האולורו הינו 'מונוליט' כלומר גוש סלע אחד, לא שכבות סלע, לא סלעי משקע שנוצרו במשך מליוני שנים אלא גוש אחד אחוד אחיד ומוצק של סלע בראשיתי. האולורו אגב מתמודד על התואר של המונוליט הגדול בעולם והטוען לכתר הוא זומבה רוק שבניגרייה.

הסלע הזה שהוא אחד מהאיקונים הידועים של אוסטרליה נמצא ממש במרכז היבשת, אלפי קילומטרים מהחוף במרכז הערבות המדבריות של מרכז אוסטרליה. העיר הקרובה ביותר (במרחק 460 קילומטר) הינה 'אליס ספרינג' שאולי זכורה לקוראים כיעד המסע באוטובוס של 'פרסילייה מלכת המדבר' וזכתה בתואר "עיר" פחות בגלל גודלה או השירותים שהיא מספקת ויותר בגלל הסיבה כי לא היו יותר מדי מתמודדות אחרות בסביבה. מן הצד השני (מערבה) העיר הקרובה ביותר הינה קלגורלי ונמצאת 1,500 קילמטרים ממנו – זוהי אוסטרליה ארץ עצומה ריקה ומלאת פוטינציאל.

 

יבש באזור האולורו, יבש על גבול המדברי עם קצת פחות משלוש מאות מ"מ גשם בשנה (מדבר מוגדר כפחות מ 250 מ"מ) וסביב עשרה ימים גשומים בשנה. התמזל או איתרע מזלנו והגענו לסלע באחד מאותם ימים גשומים. המחזה מרהיב, אחד היפים והמרשימים שראיתי. מכיוון שהגשם אינו מחלחל בסלע המים ניגרים עליו למפלים שוצפים. במשך יום שלם סובבנו אותו מכל כיוון וזוית. העשב הוריק בין לילה, מפלי המים בוהקים בלבן על רקע האדום המבריק של הסלע וערפל דק ממלא את הנקיקים והערוצים לכדי מחזה כמעט סורליסטי. אבל אחרי יום שלם צבע אחד היה חסר – כחול של שמיים. למחרת שוב זרחה השמש וכמו הזחל הרעב הרגשנו הרבה יותר טוב ! ביום בהיר מתנשא האולורו מעל הבוש השטוח שסביבו ונראה למרחוק -עשרות קילומטרים – אפשר בהחלט להבין מדוע הפך להיות אחד האתרים הקדושים ביותר לאבוריג'ינים.

הבידוד הגיאוגרפי הביא את האדם הלבן לאזור רק בתחילת המאה ה20  ורק בשנות השישים עת נסללו כבישים באזור גדלו המספרים. עד אז חיו להם הקהילות האבוריגיניות באזור בבידוד יחסי תוך שמירה על דרך חייהם המסורתית.

צירוף המילים "דרך חייהם המסורתית" נשמע מאד רומנטי וקוסם, בספרים רבים מתוארת התרבות האבוריגינית כמי שחייה "בהרמוניה מופלאה עם הטבע". לא נעים לי לשבור את המיתוס אבל בשטח דרך החיים המסורתית הזו הינה תובענית וקשה ומרביתנו היו מן הסתם מבקש לחזור לעולמנו החומרני והרדוד לאחר יומיים של דרך חיים זו. ההרמוניה עם הטבע היא צורך יותר מאשר תפיסת עולם והיא נפרטת באופן יום יומי וסיזיפי לכדי ציד לטאות וליקוט גרגירים תוך כדי רעב כמעט מתמיד בשמש הקופחת או בלילות הקפואים. לא מפליא כי מרבית הפולקלור האבוריגינים עוסק ביחס שבין האדם לאדמה לסביבתו ולטבע.

סלע האולורו נחשב כאמור לאתר מקודש עבור האבוריג'ינים, מרבית הקמטים הניקבות והערוצים שבו זכו להיות מוסברים על ידי סיפורים מהווי החים שלהם כמו סיפורו של עוף האמו או הלטאה בעלת הלשון הכחולה. למרביתם גם מוסר השכל המסביר את החוקים והכללים שבתרבות האבוריג'ינית שמרביתה סודית והיא מועברת בעל פה רק לבני הקבוצה הזכאים לכך ונשמרת בקנאות מכל מי שאינו בן הקבוצה האבוריגינית.

למרות הסודיות שבעקרי התרבות, ניתן להבין מתוך סיפורי הפולקלור כמה עקרונות בסיסיים שלמרבה הפלא (ואולי לא כל כך) דומים לעקרונות תרבותיים שלנו ושל קבוצות תרבויות אחרות עשרות אלפי קילומטרים משם או אלפי שנים בעברנו. האיסור על גניבה או רצח, שמירת אמונים בין בני זוג, חניכה של נערים במהלך טקס בגרות, חפצי טאבו (חפצים קדושים) הנשמרים במקום מיוחד ומוצאים רק בימי מועד, זיקני שבט המשמשים כמנהיגי הקבוצה במעין מועצה ועוד.

מהותה של דרך החיים האבוריג'ינית הינה שרידות בתנאי הטבע הקשים. להבנתי מרבית הסודות שבתרבות הינם בעיקר 'סודות מקצועיים' של מציאת מים או הבנת הטבע ודרכן של חיות הבר באופן שיאפשר את הצייד. ללא ספק אלו יכולות ותובנות שמשמעותן חיים או מוות בחברה של ציידים ומלקטים על גבול המדבר אך הם הופכים להיות כמעט ולא רלונטיים בחברה המודרנית שבה שעה של טיסה במטוס קל תאתר את כל בורות המים שבאזור עם או בלי הסימנים הסודיים שעברו במשך אלפי שנים בחברה האבוריג'ינית.

 

אובדן המהות ואובדן הכבוד שלצידו יצרו כבר לפני מעל מאה שנים משבר זהות עמוק בחברה האבוריגינית. משבר שהממשלות האוסטרליות בעת האחרונה מנסות לפתור ולגשר בעזרת תוכניות חברתיות רבות אם כי ניתן להגיד שבהצלחה חלקית בלבד. לצער כל הנוגעים בדבר עדין מרבית הקהילות האבוריג'יניות שבאזור 'הטריטוריות הצפוניות' שהוא האזור שבו נמצא סלע האולרו, הינן נחשלות כלכלית ומתמודדות עם בעיות קשות מאד של סמים, שכרות ואלימות בתוך המשפחה ובקהילה וניצול מיני.

מרכז המבקרים לתרבות האבוריג'ינית שבסלע האולורו מעניין ויפה אולם קשה להשתחרר מהמועקה כי לא מרכזים כאלו ישמרו את התרבות היחודית הזו. צעד מעניין התרחש לפני כשנתיים כאשר  תאגיד מקומי הנמצא בבעלות הקהילות האבוריגיניות שבאזור קנה את הבעלות על קומפלקס בתי ההארחה שסביב סלע האולורו הכוללים גם את שדה התעופה הקטן וכמה מתקני תשתית למים חשמל ושפכים. הקנייה שסובסדה באופן מאסיבי על ידי הממשלה האוסטרלית יועדה להאיץ את ההעסקת בני הקהילה האבוריג'ינית המקומית כמו גם השארת הרווחים בקהילה. איני יודע לגבי הרווחים וכיצד הם מנוצלים לטובת הקהילה האבוריגינית באזור אולם בכל ארבעת ימי ביקורי בסלע לא ראיתי ולא תושב אבוריגיני אחד. כח העובדה באתר הינו תרמילאים זרים או אוסטרלים מהערים הגדולות המגיעים לאזור כדי לעבוד מספר חודשים "לעשות כסף" ולהמשיך הלאה.

אולי לא עבר מספיק זמן ואולי הבדלי התרבות בלתי ניתנים לגישור בדורנו.

3 תגובות

  1. פסיכולוג אבולוציוני הגב

    אין גזע אחר כמו האבורוגי'נים שפחות מתאים לאורח החיים המערבי, מאחר שנראה שהאבולוציה פיתחה אותם במיוחד לתנאים הייחודים של הערבה האוסטרלית . מצד אחד, יכולת החשיבה המופשטת שלהם היא גרועה. ההישגים של ילדים אבורוג'ינים בלימודים עיוניים נמוכים מאוד. מצד שני היכולת שלהם להסתדר במרחבים עצומים נובעת מכשרונות נדירים של זכרון חזותי וחוש התמצאות. מאמר מפורט על כך נמצא כאן – http://www.lrainc.com/swtaboo/stalkers/em_evol.html.

    • udi gonen הגב

      "תודה לפסיכולוג" על הקישור למאמר, אני באופן אישי קצת נרתע מהסברים אבולוציונים
      שמתקשרים מיד להבדלים גנטים. בתפיסתי אני רואה מקום רב להשפעה תרבותית (קרי) חיצונית ופחות גנטית (פנימית)
      כמו שהבריטים אמרו "לוקח שלוש דורות כדי לעשות ג'נטלמן" האבוריגינים של מרכז אסיה נמצאים רק בתחילת הדור השני של המפגש עם התרבות המערבית.

      • פסיכולוג אבולוציוני הגב

        אני מכבד את הרתיעה שלך. ייחוס הבדלים תרבותיים להבדלים גנטיים, אף שייתכן שהוא נכון במידה כזו או אחר, עלול לשמש להצדיק אפליה ודעה קדומה.  

השארת תגובה