במחצית הראשונה של המאה ה 19 ערכה הפלגה בספינת מפרש בין אנגליה והמושבה החדשה סדני שבאוסרטליה כחצי שנה כמעט. המסלול שיצא מנמל פורסמות באי הבריטי פנה דרומה לכיוון איי טרינידייט בדרום האוקיאנוס האטלנטי ואז דרום מזרחה עד כיף התקווה הטובה, אחד מהמקומות הסוערים והמסוכנים ביותר בעולם. משם עלה המשיך הנתיבן מזרחה באזור האוקיאנוס הקרח הדרומי ואזור חופי אנטרטיקה עד לדרום היבשת האוסטרלית באזור מדינת ויקטוריה של ימנו. אולם עובדת הופעתם של חופי דרום אוסטרליה סחופי המשברים על קו האופק לאחר מעל חמישה חודשים בים עדיין לא סימנה את סיום המסלול, הנתיב לסדני עבר ב'מיצרי בס', אותם מיצרים מסוכנים ובוגדניים שבין היבשת האוסטרלית לאי טסמניה (ולאי הקטן ממנו האי קינג) ואז צפונה לאורך היבשת עד נמל ג'קסון הלו הוא סדני. ספינה אחת (שנקראה דנבר) אף טבעה בכניסה למפרץ סדני (לפוסט הסיפור המלא על הפלגתה האחרונה של הדנבר).
מאות רבות של ספינות ערכו את השיט הארוך והמסובך הזה ועשרות מהן נותרו טבועות לאורך החופים הדרומיים של אוסטרליה ומפרנסים כיום את מוזיאון הספינות הטרופות בעיירה ורנמבון (Warrnambool)
רק במחצית המאה ה 19 עם פתיחת תעלת סואץ (1869) והשינויים הטכנולוגיים שהביאו את מהפכת הקיטור את עולם הספנות השתנו נתיבי הימים. משך ההפלגה התקצר והספינות הגיעו לסדני מצפון ליבשת ולא מצידה הדרומי.
אבל נחזור להפלגה בספינת המפרש שהקיפו את כיף התקווה הטובה, הסופר זוכה פרס הנובל פטריק וויט בסיפרו 'גדילי עלים' מתאר הפלגה אחת כזו על המתחים והקשיים שבה. ההפלגה עברה באזור קווי הרוחב 40 מעלות, או כפי שהם נקראים בג'רגון הימאי 'הארבעים השואגים' על שום הרוחות העזות הנושבות באזורים אלו מרבית ימות השנה ואף דרומה מזה כאמור לעיתים אל עבר חופי אנטרטיקה. הנוסעים בספינות המפרש היו מצווים להשאר בחדרם תחת הסיפונים למשך כל זמן ההפלגה באזורים מסוכנים אלו, לעיתים חודשיים ימים. בשבועות ארוכים אלו אחד הדברים הבודדים שנשארו עבורם לעשות היה להתפלל בעוד צוות הספינה נאבק בים על הסיפון מעל.
מגדלור קייפ אוטואי (Cape Otway) הינו המגדלור השני שנבנה באוסטרליה לאחר המגדלור בכניסה למפרץ סדני (לפוסט על מגדלור מקווארי) אולם ללא ספק מגדלור כיף אווט היה המגדלור החשוב והמשמעותי ביותר באוסטרליה כל עוד הגיעו אליה ספינות המפרש מהדרום. המגדלור עומק על פיסת צוקים נישאים שהם הקרקע המוצקה הראשונה שראו הספינות מזה שבועות ארוכים מאז שעברו את כיף התקווה הטובה והפעם הראשונה שבה הופיעה היבשת האוסטרלית. אף היום נחשב האזור שבו נמצא המגדלור נטוש ונידח ובמאה ה 19 היה אזור זה 'סוף העולם, תרתי משמע. המסע אליו ערך מעל שלושה ימים מהעיירה הקרובה (שגם היא כפי שניתן היה להבין לא הייתה כרך סואן). המגדלור תופעל על ידי צוות של שלושה ששהו במקום עם משפחותהם במשך שנים רבות ולעיתים כל חיהם.
בשנות ה80 העבירה רשות התחבורה הימית של אוסטרליה את המגדלור למתקן קטן יותר כמה עשרות מטרים מהמגדל המקומי , אשר משמש היום כמוזיאון. לא תאמינו אבל יש גם ארגון הנקרא אגודת חובבי המגדלורים של אוסטרליה וכאן האתר שלהם.