הרעב הסיני למחצבים נחלש וכלכלת מערב אוסטרליה מאטה

תעשיית המכרות היא תעשייה גלובלית המגלגלת מאות מליוני דולרים ומשפיעה רבות פוליטית, סביבתית וחברתית. מדינת מערב אוסטרליה נבנתה כולה על בסיס תעשייה זו.

לובי המלון המפואר Boorthwood  בעיר פרת במערב אוסטרליה. השעה שלוש אחרי הצהריים והלובי עמוס באנשים הנחלקים באופן גס לשתי קבוצות השונות מאד זו מזו. הקבוצה הראשונה במכנסיים קצרים, חולצות צבעוניות ונעלי ספורט,  אלו התיירים שבאו לנפוש בעיר הזאת שניראת כמו קאונטרי קלאב אחד גדול. הקבוצה השניה מורכבת בעיקר מאנשים בחליפות עסקיות ועניבות, אלו אנשי עסקים שבאו לעיר הצומחת ביותר באוסטרליה. דבר אחד משותף אגב לשתי הקבוצות, כולם עסוקים בשתיית בירה למרות השעה המוקדמת, ובכמויות מסחריות!

העיר פרת היא בירת מדינת מערב אוסטרליה, (אוסטרליה היא פדרציה בת 8 מדינות וטריטוריות: ניו סאות ולס, קוינסלנד, ויקטוריה, דרום אוסטרליה, הטריטוריות הצפוניות, מערב אוסטרליה, טסמניה והטריטוריה של בירת אוסטרליה- קנברה). מערב אוסטרליה צומחת בקצב מדהים של 10% (אין עוד אזור בעולם המודרני הצומח בקצבים כאלו) כאשר מרבית הצמיחה מגיעה מסקטור המכרות. כמחצית מהיצוא האוסטרלי הוא של מחצבים אלו.

מערב אוסטרליה היא מדינה ענקית, שיטחה של מערב אוסטרליה הוא מעל שניים וחצי מליון קילומטר מרובע קצת פחות משטחן של הודו או ארגנטינה או בערך 8 פעמים שטחה של צרפת. אם זאת אוכלוסיית המדינה כ 2.1 מליון איש כאשר 1.8 מליון מתגוררים בעיר פרת. משמעות הדבר כי מערב אוסטרליה הינה מדבר אחד ענק ושומם או כפי שהוא נקרא בספרי הגיאוגרפיה: המדבר המערבי של אוסטרליה.

במדבר כידוע אין הרבה חיים, תחת הסלעים יש בעיקר חרקים ונחשים מהארסיים ביותר על פני האדמה, אולם תחת האדמה חבויים אוצרות רבים: ברזל, פחם, אורניום, נחושת, אלומיניום ושאר מחצבים.

מערב אוסטרליה היא The New Frontier  עבור האומה האוסטרלית, הן כלכלית אך גם חברתית, דמוגרפית ופוליטית, צעירים רבים מכל אוסטרליה נוסעים לעבוד במכרות שעד לפני המשבר הכלכלי שיוועו לעובדים.
השמועה אומרת כי נהג משאית במכרה מרוויח כ100 אלף דולר אוסטרלי בשנה (משהו סביב רבע מליון שקל) אולם בתמורה הוא צריך לנשום אבק כאשר הוא נוהג במשאית מפלצתית הלוך ושוב מהמכרה לעמדת הפריקה כאשר הישוב הקרוב נמצא אלף חמש מאות קילומטר במורד דרך העפר וזאת משמרות על גבי משמרות – למען האמת לא נורא עבור רבע מליון ₪, וחוץ מזה הבירה, כבר אמרנו, די טובה!

באופן אירוני מרבית הברזל המופק כאן מהאדמה מוצא את דרכו חזרה לתוך האדמה בדמות יסודות של גורדי השחקים הצומחים בשנחאי ובבייג'ין וכן משמש את תעשיית הרכב של יפן וקוריאה.

המשבר הפיננסי כמובן משפיע על אוסטרליה והוא גרם לירידות חדות במחירי הסחורות והמחצבים וזאת עקב ירידה בביקושים למוצרים סופיים ולנדל"ן, ואחריו צניחה חופשית בשער החליפין של המטבע האוסטרלי של כ 30% בתוך פחות מחודשים. גם מחירי מניות חברות הכרייה הגדולות צנחו ובכך סתמו את הגולל למיזוג אפשרי של שתי חברות הכרייה הגדולות BHP וריו-טינטו, מיזוג די מתבקש כלכלית לאור מבנה הבעלויות הדומה ושטחי הפעילות שכמעט זהים. מחירי המחצבים כיום מבטאים מחירים שהם פחות מעלויות ההפקה (מחירי הפסד נטו) ולמעשה נוגסים ברווחים וברזרבות של חברות הכרייה הגדולות. אם זאת אנא אל תתחילו לערוך מגביות או לרחם על BHP לדוגמא, המחזור שלה בשנת 2007 היה מעל 120 מיליארד דולר אוסטרלי, כן כן דומה לתל"ג הישראלי.

בבואנו לבחון תמחור עתידי של המחצבים יש לזכור כי:

1.      צריכת הנחושת העולמית הצפויה בעשר השנים הבאות (עד 2019) צפויה להיות דומה לצריכת הנחושת של האנושות מימי תחילת עיבוד הנחושת בימי אשור ועד היום.

2.      צריכת הברזל לנפש במדינות האסיאתיות המתועשות עומדת על 110-140 ק"ג לנפש לשנה. הצריכה בסין היא 40 ק"ג בשנה. את ההפרש בסך 80 ק"ג הכפילו ב 1.5 מיליארד כדי להבין את פוטנציאל הגידול העולמי בצריכת הברזל בעשורים הבאים עם תהליך המודרניזציה שעובר על סין.

3.      ככל שמדינה מפותחת יותר מבחינה כלכלית הולך האלומיניום ותופס את מקום הברזל. צריכת הברזל במערב ובאירופה קטנה לעומת קוריאה לדוגמא, אולם צריכת האלומיניום עולה (בעיקר עקב שינויים בתעשיית הרכב ובהולכת החשמל- מעבר מכבלי נחושת לכבלי אלומיניום). יפן, קוריאה וטאיואן נכנסות בשנים האחרונות לתהליך השינוי המבני הזה. מחיר האלומיניום כבר גירד את 2,000 דולר לטון, שוב כל אחד יכול לעשות את החישוב לבדו.

4.      צריכת האנרגיה של העולם גדלה גם כן. בניגוד למינרלים כגון ברזל או נחושת, אי אפשר למחזר אנרגיה. לכן כריית האנרגיה הן דלקים מאובנם (פחם ונפט) והן אורניום לטווחי הארוך רק תגדל (בנוסף לשימוש בתחליפים). בסין יש הפסקות חשמל יזומות באזורי התעשייה וזאת מכיוון שהביקוש לאנרגיה עולה בהרבה על ההיצע וזאת גם היום לאחר ירידה משמעותית בהיקפי היצור והיצוא לאור המשבר הפיננסי.

ככל שהכרייה מתגברת מתדלדלים המקורות ויש צורך לחפש את המינרלים היקרים במקומות אחרים. דבר דומה קרה לתעשיית הנפט בשנות השבעים כאשר עם עליית מחירי הנפט הפכה הפקתו לכדאית במקומות שקודם לכן היו בלתי כדאיים כגון קרקעית הים הצפוני. עלות ההפקה היקרה בתנאים הקיצוניים של הים הצפוני על גבי אסדות ענק הפכה לכדאית רק כאשר המחירים קפצו קפיצת מדרגה משמעותית (שארעה אגב לאחר ובעקבות מלחמת יום הכיפורים).

תעשיית המכרות עוברת בשנים האחרונות תהליך דומה. כריית הנחושת לדוגמא לא השתנתה באופן מהותי מזה 300 השנה האחרונות והיא מבוססת על כריית פיר אנכי שעומקו כמה עשרות או מאות מטרים אשר ממנו יוצאות תעלות אופקיות. אם זאת כמות הנחושת מתדלדלת ושכבת הנחושת הבאה נמצאת בעומק של 2 ק"מ שם שוררת טמפרטורה קבועה של 80 מעלות ובלתי אפשרי לחלוטין לשלוח לשם בני אנוש. העלייה הצפויה במחירי הנחושת לאחר ההתאוששות מהמשבר הפיננסי העולמי תביא לכרייה במקומות אלו על ידי רובוטים, זה לא מדע בדיוני- כבר עובדים על זה!

אולם האתגרים העומדים בפני תעשיית המכרות אינן טכנולוגיים אלה פוליטיים. תעשיית המכרות היא תעשייה המגלגלת ותמשיך לגלגל מאות מיליארדים בשנה אולם על מנת לשרוד היא צריכה להראות רגישות פוליטית וסביבתית. רצה הבורא או הגורל (ואולי זו אותה הישות) כי מרבית אוצרות הטבע בעולם מצויים כיום באזורים שנקראים בפי הדיפלומטים "בלתי יציבים פוליטית" כלומר בעיקר אפריקה ודרום מזרח אסיה.

כניסת חברת כרייה גדולה לפעילות באזורים נידחים אלו של העולם מערערת את אושיות החברה באותו אזור ויש לעשות זאת בזהירות רבה כדי למזער את ההשפעות החברתיות והסביבתיות. ידוע בהקשר זה לאחרונה מקרה של מכרה הזהב ברומניה (דווקא מדינה של האיחוד האירופאי) כאשר למרות ההשפעה הכלכלית הטובה הצפויה על האזור מתנגדת הקהילה המקומית לפתיחת המכרה בגלל ההשפעות הסביבתיות (להפקת זהב משתמשים בציאניד על מנת לשטוף את העפר מעל חלקיקי הזהב, וציאניד איך לומר… אינו ידידותי לסביבה).

כלכלת מערב אוסטרליה חשופה מאד לתנודתיות הזו של תעשיית המכרות הן מישום שהמכרות עצמן נמצאים בשטחה והן מישום שהנהלות חברות הכרייה הגדולות והשירותים הנלווים להן נמצאות גם הן בעיר פרת. העושר הרב שזרם למדינה בעשור האחרון קטן לאור הקטנת הצריכה הסינית למחצבים האוסטרליים והצמיחה המדהימה נבלמת במקצת. אולם עיקר הקיצוצים של חברות הכרייה האוסטרליות הינן בפעילות "מעבר לים" ולא באוסטרליה גופה.

אני משער כי בתוך פחות משנתיים יחזרו מחירי המחצבים לרמות סבירות המבטאות את מחירי ההפקה והשינוע בפועל, שולי רווח לחברות יגדלו ועימן גם העושר שימשיך לזרום למערב אוסטרליה.