הקשר בין טרור, מלחמות וכלכלה

בדרך כלל אני מקפיד לפרסם בבלוג חומרים מקוריים שכתבתי ואת הכתבות המענינות והממולצות מהעיתונות היומית אני מכניס לקופסא "שווה קליק" בעמודה השמאלית של הבלוג, אולם הפעם אני רוצה לחרוג מהמנהג ולפרסם את תמצית תמצית דברי המשנה לנגיד בנק ישראל השבוע בכנס "כלכלת ישראל בצל האיומים" באוניברסיטת תל אביב כפי שפורסמו בהודעה לעיתונות של הבנק.

לחסרי הסבלנות לקריאה והתעמקות במונחים הכלכליים (שזה מכסה בערך את כולנו בעידן האינטרנט) להלן העתק המצגת שהמשנה לנציג הציג בהרצאה.

המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, נשא היום הרצאה בנשוא "הקשר בין טרור, מלחמות וכלכלה"  בכנס "כלכלת ישראל בצל האיומים" באוניברסיטת תל אביב, וניתח את התועלת שיכולה לנבוע למשק הישראלי מהשגת הסכם שלום אשר יביא ליציבות גיאופוליטית ולחיזוק תחושת הביטחון והוודאות בישראל.

לדברי המשנה לנגיד, הספרות הכלכלית מראה כי חוסר הוודאות והסיכון שנוצרים כתוצאה מפגיעה בתחושת הביטחון האישי מביאים לפגיעה בהשקעה ולכן גם בתוצר של הטווח הקצר והארוך, היות והם מגדילים את העדפת ההווה של הפרטים בכלכלה. הדילמה הכלכלית ביטחונית עוסקת במציאת האיזון הנכון בין ההוצאה הביטחונית הנדרשת כדי להשיג רמת בטחון סבירה לבין גובה התוצר וקצב הצמיחה, תוך מתן תשומת לב לצורך לשפר לא רק את תחושת הביטחון המיידית אלא גם את תחושת הביטחון בעתיד הנראה לעין. הדילמה מתעצמת כאשר מתקיים חוסר איזון בין ההוצאה על פגיעה בתחושת הביטחון לעומת ההוצאה על ההגנה – כפי שמתרחש בשנים האחרונות בעימותים בין ישראל לבין ארגוני הטרור.

המשנה לנגיד הציג נתונים על פיהם ההוצאה הביטחונית שבעשורים הראשונים לקיום המדינה הייתה נמוכה יחסית, עלתה בצורה משמעותית לאחר מלחמת ששת הימים, והגיעה בשיאה, בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, לרמה של כ-35% מהתוצר. גם לאחר ירידה הדרגתית בהוצאה שעומדת כיום על פחות מ-7% מהתוצר, מדובר עדיין ברמה שהיא עדיין גבוהה משמעותית בהשוואה בינלאומית. המגמות בהוצאה הביטחונית השפיעו במידה ניכרת על המגמות בנטל החוב הציבורי בטווח הארוך, והמצב הביטחוני משפיע גם על עלויות החוב של המדינה. כך, הציג פרופ' אקשטיין נתונים המראים שעלות ביטוח החוב של מדינת ישראל רגישה מאוד לשינויים במצב הביטחוני והגיאו-פוליטי, ולדוגמה, בחודשים האחרונים עלו מרווחי ה-CDS על איגרות חוב של ממשלת ישראל גם בעקבות האירועים במזרח התיכון.

 פרופ' אקשטיין הציג מספר מדדים נוספים המעידים על כך שהפעילות הכלכלית בישראל אכן הייתה רגישה למצב הבטחוני, גם דרך האפיקים שהוזכרו לעיל וגם דרך השפעתה הישירה על התיירות ועל משתנים נוספים. אקשטיין העריך כי הסכם שלום שיביא לשיפור במצב הגיאופוליטי ויוריד את תחושת אי הודאות האישית של תושבי ישראל ושל המשקיעים הזרים, יגדיל את ההשקעות במשק באמצעות השקעות בתשתיות, בהון אנושי, ובחדשנות, והעריך כי מגמה זו תביא לגידול בשיעור הצמיחה בישראל בכ-0.25-0.75 נקודות אחוז בשנה במשך מספר שנים. ייתכן שבשנים הראשונות הוצאות הביטחון יישארו גבוהות על מנת לבסס את תחושת הבטחון, אולם  בטווח הארוך סביר להניח שההוצאה הביטחונית פתחת, והתוצר של הטווח הארוך יגדל. בנוסף, התייצבות המצב המדיני והביטחוני תאפשר למערכת הפוליטית והציבורית להתמקד בפתרון בעיות ארוכות טווח של המשק הישראלי, כגון השתלבות חרדים וערבים בשוק העבודה, הקטנת אי השוויון, וכו', ובכך תחזק את החוסן החברתי בישראל.