הגדרת העצמי (כפרט או כחברה) על ידי הגדרת השונה או האויב, היא עיקרון ידוע חוצה תרבויות וזמנים בפסיכולוגיה האנושית. היחס לזר (בין אם הוא אויב ובין אם הוא "סתם" זר) הוא בעל יחסים דו סטריים עם היחס לעצמי, הזר מוגדר על ידי העצמי והעצמי מוגדר על ידי הזר.
הבסיס למשפט המערבי הוא העיקרון הרומי (שתרבותה יחד עם היוונית היא הבסיס לתרבות המערבית) "הסכמים יש לכבד" או בשפת המקור בלטינית PACTA SUNT SERVANTA אולם העיקרון הזה שנראה לנו היום כמעט אוניברסאלי – הוא תלוי תרבות, במקרה זה תרבות יון ורומא ולאחר מכן תרבות המערב. האם יש לכבד הסכמים גם עם זרים? עם אויבים? לכאורה כן (ובאופן חד משמעי) אולם מעניין לראות את השתקפות העיקרון המשפטי הזה בשתי תרבויות אחרות. בחרתי את התרבות הסינית ואת תרבות האסלאם לאור הרלוונטיות של שתי אלו על חיינו בשנים האחרונות.
התרבות הסינית (קונפוצואיזם) מנסה להשליט סדר במערכת היחסים של האדם. הקונפוצואיזם הסיני מגדיר 5 סוגים של מערכות יחסים שיש לאדם בחייו וכל מערכת יחסים כזו היא דו סטרית וכוללת חובות לצד זכויות. מערכות היחסים הללו הינן:
- אזרח – מדינה (ריבונות ומדינה)
- אב- בן (הורים)
- בעל – רעייה (זוגיות)
- חבר – חבר (קהילה, חברה)
- אח בוגר – אח צעיר (משפחה)
לכל אחת ממערכות היחסים המסורתיות הללו שגובשו ובוצעו במשך קרוב לשלושת אלפים שנה, נקבעו חוקים ומינהגים וכאמור חובות וזכויות המסדירות את המבנה החברתי – עד שהגיע אירוע שלא היה "מכוסה" על ידי התפיסה המסורתית: הגעת האירופאים לסין במאה ה15.
חדי המחשבה ישימו לב כמובן לעובדה כי חמשת המערכות הנ"ל אין הגדרות למערכת יחסים בין לאומים שונים, מי שאינו בקהילה אלה תושב מדינות אחרות. זה לא שהסינים לא סחרו עם אומות אחרות, וגם בתוך האומה הסינית ישנן מאות קבוצות אתניות שונות, אולם זה היה סחר מערי המסחר הגדולות באזורי הספר של הקיסרות כלפי חוץ. זרים כמעט ולא הורשו להיכנס ולא הגיעו לערי סין המזרחית. כמו כן מסיבות פנימיות החל מהמאה ה11 החל תהליך של סגירות והתכנסות של סין (לדוגמא נאסרה בניית אוניות גדלות שיכלו לחצות אוקיאנוסים) ולא היה צורך בהרחבת הקוד החברתי ליחסים בין לאומיים.
ואומנם כאשר האירופאים התחילו להגיע לסין בהיקפים גדלים והולכים בסוף המאה ה 15 לא היה בנמצא סט הכלים החברתי כדי לקבוע מה צריך להיות היחס אל הזרים, שינאה? קבלה? מסחר? חברות? עליונות? עובדה זו גרמה לסינים להתייחס לאירופאים באופן דו- ערכי מהצד האחר סוג של הערצה לעליונות הטכנולוגית (שהתותחים הבריטים דאגו לצרוב מאוחר יותר היטב בתודעת האומה הסינית במלחמת "האופיום תמורת תה") ומהצד השני זילזול תרבותי באנשים "הנחותים" מאירופה ותרבותם המפגרת.
למה הדבר דומה? נניח שתנחת היום על כדור הארץ חללית מהחלל החיצון ובה יצורים נבונים שיצרו עימנו קשר בדיבור במסחר ובתרבות. היכן נימצאים יצורים אלו בכל הנוגע למערכת המשפטית שלנו? האם הם יחשבו כ'אנשים' ויכללו על ידי החוקים הנוגעים לדוגמא לפגיעה פיזית ורצח או שהם יחשבו 'כחיות' והפוגע בהם לא יחשב כרוצח. עבורנו זו שאלה אקזוטית תיאורטית אולם עבור הסינים במאה ה 15 זה היה המצב (באופן מופשט כמובן).
זו הסיבה שבמשך תקופה ארוכה העלימו השלטונות בסין עין מעברות ופשעים שבין סינים וזרים בעיקר בהיבט המסחרי. אפשר לגנוב מזרים, אפשר להעתיק את הידע שלהם, לא תמיד חייבים לכבד את ההסכם שחותמים עימם. מערכת היחסים המסורתית שחלה על שני סינים במסגרת הקהילה או הלאום אינה חלה על מערכת היחסים עם זרים.
גם על פי האסלאם הסכמים יש לכבד, אך תלוי מי העומד בצד השני. האיסלאם התפתח במאה השביעית והשמינית בסביבה גיאופוליטית וחברתית שונה לחלוטין מזה שבה התפתח הקונפוצואיזים הסיני. בן האומה הערבית (שמוצאו מחצי האי ערב) הכיר היטב את המארג הלאומי הססגוני המאכלס את עולמנו. כעם של סוחרים הערבים היו קשורים בקשרי עסקים עם ההודים במזרח דרך עמי אפריקה המזרחית ועד דרום אירופה.
החלוקה האסלאמית המסורתית (ובפרושה הקיצוני) של עמי העולם מחלקת את האנושות לשלוש קבוצות עקריות:
- המוסלמים: המאמינים באיסלאם ובחמשת עקרונותיו.
- "עמי הספר" הם העמים המאמינים בתנ"ך קרי הנוצרים והיהודים, לאלו יש עדין תקווה והם יכולים להתאסלם או לחיות חיים כאזרחים סוג ב' באומה האסלאמית.
- הכופרים שאר עמי העולם שאין להם מחילה והם אינם יכולים לגור במדינה מוסלמית. אחד דינם – לחרב.
אין אבחנה בין קבוצות שונות או מערכות יחסים חברתיות בתוך הקבוצות הללו. כופרים הם כופרים בין אם זה חיל, זקן, אשה או ילד.
ועכשיו הבה נחזור לנושא המשפט, אצל האיסלאם יש מושגים כגון "הודנה" ו"תהדייה" שמשמעותם הפסקת אש או רגיעה טקטית אותה מכריזים, עם מי שאינו מוסלמי, לצורך מתן זמן להתעצמות צבאית. כלומר זהו הסכם שמראש נועד להפרה! הבדל משמעותי מאד מתרבות המערב הדוגלת "בהסכמים יש לכבד". כלומר האבחנה היא על בסיס דתי, מוסלמי מול כל מי שאינו מוסלמי.
היטיב לבטא זאת דווקא הנשיא בוש הבן שלא זכה להערכה רבה מהציבור (ולעיתים בצדק) לאחר הפיגוע במגדלי התאומים שאמר "או שאתם איתנו או שאתם נגדנו" הביטוי עורר זעם רב בציבור מבית אבל דווקא הובן היטב באוזניים מוסלמיות שכן הוא תיאר בדיוק את עקרונות האיסלאם.
כמובן שהגלובליזציה משנה את התפיסות המסורתיות וגורמת להתכנסות לערכים אוניברסלים מוסכמים, נדמה כי בנושא קיום הסכמים ידה של תרבות המערב על העליונה. הסכמים יש לכבד גם עם 'זרים' גם עם 'שונים' וגם עם 'כופרים'.
תודה לך על המאמר המושכל והמשכיל
באופן טבעי קצרה היריעה מלתאר נאמנה את מכלול התופעות של התרבויות שבהן נגעת.
העקרון של "הסכמים חייבים לכבד" לא ליווה את עמי המערב נאמנה לאורך ההסטוריה, הסכמים שנחתמו עם עמים שנחשבו נחותים הופרו על ידי אומות המערב באופן שיטתי, כך הסכמי ממשלת ארה"ב עם השבטים האינדיאנים, הסכמי ספרד עם האינקה והאצטקים, כמו כן הופרו בשיטתיות הסכמים שחתמו בריטניה וגרמניה עם עמים נכבשים בישבשת אפריקה.
ניתן להגדיר את התנהלות המערב לאורך ההסטוריה ככיבוד הסכמים רק כאשר הצד שכנגד אינו חסר אונים.
לגבי תרבות סין, כאשר הגיעו המערביים לסין בעקבות מרקו פולו החזיקו הסינים במודל ה"חואנג די" אשר מגדיר את הקיסר כשולט על כל דבר הנמצא מתחת לשמיים, ולפיכך הוא לא נושא בתואר "מלך". אומות אחרות אמורות להיות וסאליות של סין ולהעלות לה מס, סין אמורה להיות אוטרקית ולא להזדקק כלכלית לקיים קשרים. על הבסיס הזה השיב קיסר סין לנציגי בריטניה שהציעו לו לקשור קסרי סחר. מדינות אירופה וארה"ב נכנסו מבחינת הסינים אל תוך הגדרת יחסים ברורה, הקושי מבחינת הסינים היה בכך שהמערביים סירבו להיות חלשים מסין, סירבו להפוך לוסאלים, ואפילו התעקשו להכתיב לסין כיצד להתנהל.
לגבי המפגש בין שני עולמות התרבות הללו, מעניין לציין כי לאורך מלחמות האופיום הפרו מדינות המערב פעם אחר פעם את ההסכמים שחתמו עם החצר הקיסרית, ובאו בכל פעם בדרישות חדשות. מצב קלאסי שבו המערב חותם על הסכמים עם אומה חלשה מכדי לתבוע את קיומם.
טל תודה על ההערות וההארות, אכן קשה לתאר בפוסט אחד מגוון כה גדול של מקרים ואני מסכים איתך בכל מאת האחוזים לגבי תפיסת החלש על ידי המערב. הנקודה שאני ביקשתי להביא היא דוקא ההתכנסות של ערכים שונים לתוך הגלובליזציה ואולי היא נבבלעת קצת בסיום הפוסט. שבת שלום