גם העניים מרוויחים מהגלובליזציה – לא רק התאגידים הבין לאומיים

שני גורמים עקריים גורמו לצמיחתן של מדינות BRIC בחמש השנים האחרונות (כינוי לארבע המדינות Brazil, Rusia, India, Chaina). מצד אחד תנאי פתיחה שכללו אוכלוסיות גדולות ועניות יחסית עם אחוז מעמד בינוני נמוך באוכלוסייה ומהצד השני פתיחות כלכלית (המגובה ברמה כזו או אחרת של ליברליזציה פוליטית) שאיפשרה לעקרונות השוק  הקפיטליסטי / הגלובלי לפעול.

התוצאה היא כי מאות מליוני אנשים במדינות אלו עברו מתנאי מחסור ועוני יחסי לתוך מה שנקרא בכלכלה "מעמד הביניים", אותו מעמד שנוצר במאתיים השנה האחרונות (במקביל לעליית הקפיטליזם) ונושא למעשה את נטל הכלכלה המודרנית על כתפיו, הן ביצור ובעיקר בצריכה.

למרות המשבר הפיננסי העולמי, שכנראה עוד לא מאחורנו לחלוטין, ברור לכל כלכלן או קובע מדיניות כי הגלובציזציה והקפיטליזם הליבראלי הם כאן כדי להשאר. יהיו התאמות הכרחיות ונחוצות במודלים הכלכליים בעיקר בתחומי איכות הסביבה והאחריות החברתית אך המערכת בכללה היא כאן – ועוד לשנים רבות. זאת הסיבה להכרזתו של מזכ"ל האו"ם מון בשבוע האחרון כי העוני בעולם המגמת ירידה ברורה, ההכרזה הזו אינה נובעת ממדיניות מזהירה של האו"ם (שכפי הנראה השחיתות בשורותיו מרקיעה שחקים והמדיניות שלו בתחומים רבים לא הניבה את התוצאות המצופות) אלה פשוט מההכרה כי שני האלמנטים הנ"ל (פתיחות לתנאי השוק של מדינות גדולות ועניות) יתקיימו במדינות נוספות בכלכלה העולמית שלאחר המשבר הפיננסי העולמי. מספר המדינות הסגורות לחלוטין לתהליכי הגלובליזציה קטן מאד וכולנו מכירים אותן, מצפון קוריאה דרך קובה איראן, סוריה ועד מינמאר (שווה מחשבה העובדה כי מרביתן מעורבות בפעילות אנטי מערבית – בעיקר טרור) שאר מדינות העולם שבעבר נקראו "מדינות העולם השלישי" נמצאות בשלבים שונים של פתיחות פוליטית וכלכלית שיקבעו את מידת השפעם הגלובליזציה על אזרחיהן ואת השפעתן של מדינות אלו על הזירה הבין לאומית הרב קוטבית המתהווה.

די להביט בכיתוב השבוע על דף השער במגאזין היוקרתי אקונומיסט: מפת יבשת אמריקה (הצפונית והדרומית) הפוכה כאשר ארה"ב בתחתית ואמריקה הלטינית בראש הדף עם הכיתוב "Nobody's Backyard" הד לתקופה שבה ארה"ב החשיבה את אמל"ט כחצר האחורית שלה ואילו היום במילים אחרות "לא פראיירים של אף אחד".

סקירה של טבלה בסיסית המסכמת את מדינות העולם לצד גודל אוכלוסייתן והתמ"ג לנפש (הטבלה מויקיפדיה כוללת מדינות בעלות אוכלוסייה של מעל 50 מיליון) יכולה לספק לנו תמונה ברורה מאד על צמיחת שווקים עתידיים נוספים. כל קורא שיהמר נכון על הפתיחות הכלכלית העתידית במדינות כגון פקיסטן, בנגלדש, ניגריה או אתיופיה, מדינות בעלות אוכלוסייה גדולה מאד ותמ"ג לנפש קטן מאד, יכול לעשות קופה נאה מאד אך סיכון רב לצידה…

מדינה

אוכלוסייה

תמ"ג לנפש

סין

1,338,612,968

6,535

הודו

1,156,897,766

3,086

ארצות הברית

307,212,123

46,027

אינדונזיה

240,271,522

4,006

ברזיל

198,739,269

10,129

פקיסטן

174,578,558

2,481

בנגלדש

156,050,883

1,545

ניגריה

149,229,090

2,272

רוסיה

140,041,247

15,067

יפן

127,078,679

32,657

מקסיקו

111,211,789

13,173

הפיליפינים

97,976,603

3,311

וייטנאם

88,576,758

2,900

אתיופיה

85,237,338

909

גרמניה

82,329,758

34,131

מצרים

78,866,635

5,957

טורקיה

76,805,524

11,386

קונגו

68,692,542

319

איראן

66,429,284

12,451

תאילנד

65,998,436

8,184

צרפת

64,420,073

32,552

בריטניה

61,113,205

34,821

איטליה

58,126,212

29,918

והיכן נמצאים התאגידים הבין לאומיים המוזכרים תמיד בנימה שלילית כאשר מדברים על גלובליזציה? הבעיה לדעתי היא בעיקר בחוסר השיוויוניות בחלוקת ההכנסות. ברור כי איכות החיים של מליוני אזרחים עלתה, אולם רווחי התאגידים ושל יזמים ספורים עלו בהרבה יותר. ואם יש משהו שלמדנו מזוכה פרס הנובל הישראלי בכלכלה דניאל כהנמן  בנושא הטיות קוגנטיביות בקבלת החלטות כלכליות, הוא שאנו מסתכלים על העולם סביבנו בצורה יחסית ולא בצורה אבסולוטית, פחות מעניין אותנו מה מצבנו הנוכחי האבסולוטי במונחים של איכות חיים, אלה מה מצבנו הנוכחי היחסי ביחס לקבוצה אחרת – לענייננו התאגידים הבין לאומיים. קרי העובדה שמצבנו היום טוב יותר מבעבר במונחים אבסולוטיים הוא חשוב פחות מהעובדה כי מצבם של אחרים (תאגידים, מנהלי חברות בכירים וכו) טוב בצורה ברורה משלנו, ואם אנו מוסיפים לתבשיל את העובדה כי פעמים רבות התפיסה כי היא אותם "אחרים" עשו את הונם בדרך שאינה ראויה (שחיתות, נוכלות, על חשבון הסביבה, על חשבון העובדים וכו) הרי שתפיסה זו רק מתחזקת. תפקידן של הממשלות באמצעות רגולציה ומיסוי (מדיניות מוניטרית) ושל החברה האזרחית באמצעות צרכנות פוליטית, להקטין את חוסר השיוויוניות הזה.

כבר אמרו חז"ל לפני מאות שנים "איזהו העשיר השמח בחלקו" לעולם אי אפשר להגיע לעושר מוחלט על אחרים, תמיד יהיו עשירים מאיתנו וכנראה גם המשפט הבנאלי כי "עושר אינו מביא אושר" נכון אפילו מהבחינה המדעית, אבל הפרקטיקה היא שקשה מאד להיות שמחים בחלקנו כאשר אנו מוקפים בעושר הצועק של התאגידים הבין לאומיים ומנהלהם הזחוחים – אבל נחזור לגלובליזציה…

בהקשר זה כתבה מדהמארקר בנושא הקיסרים העולים החדשים מעבר למדינות BRIC

"….מכיוון שהנכסים בסין, הודו, ברזיל ורוסיה נראים כיום יקרים מדי, המשקיעים מתחילים לבחון את הפלא הכלכלי הבא: מצרים, טורקיה, דרום אפריקה, וייטנאם, קולומביה ואינדונזיה.
והנה, נראה שהעולם הפיננסי אכן מצא אופנה חדשה. בשלהי 2009 המציאו כלכלני המגזין "אקונומיסט" את המושג החדש: CIVETS. מדובר בראשי התיבות של קולומביה, אינדונזיה, וייטנאם, מצרים, טורקיה ודרום אפריקה. הקבוצה החדשה נכנסה לתודעה של המשקיעים באפריל, כשמנכ"ל ענקית הפיננסים והבנקאות HSBC הביע התעניינות במדינות מהקבוצה החדשה ואמר כי יש להן את הפוטנציאל להדביק את הצמיחה המהירה של מדינות BRIC ולהוביל את הצמיחה העולמית בעשור הבא.

הנתונים הכלכליים הפונדמנטליים של מדינות CIVETS נראים חזקים באופן כללי, עובדה שהודגשה במשבר הכלכלי הגלובלי, כשכלכלות אלה נפגעו הרבה פחות ממדינות אחרות בנות השוואה. מדינות אלה אטרקטיביות עבור המשקיעים הבינלאומיים כקבוצה הודות לכמה גורמים משותפים: אוכלוסייה גדולה וצעירה שצומחת בהדרגה, מערכת פיננסית יציבה יחסית, כלכלה מגוונת ומערכת פוליטית יציבה – לפחות בהשוואה אזורית.

פרט לכך, קשה למצוא הרבה דמיון בין חברות הקבוצה החדשה. ניתן היה לומר שמדינות אלה עשירות במשאבי טבע, אך לכלל זה יש שתי יוצאות מהכלל – טורקיה ומצרים. גם החשבון השוטף של רוב מדינות CIVETS הוא מאוזן, אך הגירעון במאזן החיצוני של וייטנאם הוא מדאיג. ברוב מדינות הקבוצה שיעורי האינפלציה נמצאים ברמה סבירה, אך האינפלציה במצרים ובווייטנאם נותרת גבוהה יחסית. גם החובות הלאומיים של רוב המדינות בקבוצה אינם גדולים ביחס לגודל הכלכלה, אך גם בתחום זה מצרים היא החוליה החלשה…."

למאמר המלא

אמריקה הלטינית, בין עוני מחפיר לצמיחת מעמד הביניים הקפיטליסטי

2 תגובות

  1. אזרח. הגב

    העניים עלו דרגה בעקבות הגלובליזציה.ממעמד של עניים,למעמד של עניים עובדים.
    בכלל,חייבים חלופה למכשיר הנקרא התמ"ג .

    http://cafe.themarker.com/post/1590210/

    וידוי של כלכלן.

  2. udigonen הגב

    התמג בהחלט לא מודד כל דבר וברור שיש בו הטיות אבל הוא עומד במתאם כמעט מלא עם מדדים אחרים המוצעים מדי פעם כגון איכות שירותי חינוך ובריאות, צריכת חשמל לנפש, תוחלת החיים וכו. לכן הוא מדד קביל ואמין יחסית גם לאיכות החיים.

השארת תגובה