זה לא שמאו דזה טונג ויריבו ציאנג קאי שק מתהפכים בקיברם, כל אחד מהם עושה פליק פלאק לאחור עם מספרת ומסיים בבורג ערבי!
הסכם סחר חופשי שנחתם בחודש שעבר בין סין וטאיוואן מסמל הרבה יותר מהסכם סחר, הוא מסכם את סיום המאה ה20 עם האידיאולוגיות הגדולות שלה והמלחמות הגדולות שלה על הסבל האיום שהביאו (לא שלא צפויות לנו מלחמות אחרות) ופתיחתו של עידן אחר שהחל עוד בסוף שנות התשעים של המאה העשרים אך רק הולך ומתגבר – הגלובליזציה הכלכלית.
סקירה הסטורית קצרה – מאו דזה טונג הוא המנהיג הקומוניסטי הסיני שתחת שלטון הברזל שלו בסין נרצחו ומתו ברעב קרוב ל 70 מליון איש (נחזור שנית- שבעים מליון!) הוא גורם להיטלר שקרע את אירופה לגזרים במלחמת העולם השניה וגרם להרג של כארבעים וחמשיה מליון איש (מתוכם 6 מבני אומתנו) להרגיש כמתלמד בסמינר לפושעי מלחמה. במלחמת האזרחים שפרצה בסין לאחר מלחמת העולם השניה נילחמו הקומוניסטים של מאו בקואומינטנג של צאי וניצחונם הביא לשלטון הקומוניסטי במדינה. ציאנג קאי שק נמלט לאי פורמוזה עם שארית גיסותיו וכשני מליון פליטים והקים של את "הרפובליקה הסינית" היא טאיואן.
מאז אותה שנה (1949) הייתה מתיחות גבוהה מאד בין סין למה שהוא לפי ראייתה המחוז המורד של טאיוון. ארה"ב והמערב מכרו נשק לטאיוון ובכך הפכו בעקיפין למעורבות בסכסוך. סין החרימה כל מדינה שהכירה בטאיואן ואיימה בפלישה צבאית כל פעם שמנהיג טאיואני הצהיר כי הוא עומד להכריז עצמאות. טאיואן מצידה נלחמה על כל שביב הכרה בין לאומית והציגה חדשות לבקרים את מערכות ההגנה החופיות שלה – בקיצור מיצרי פורמוזה היו במשך שנים אזור מתוח מאד.
אם זאת לחיים כידוע יש דינמיקה משל עצמם. תהליך הפתיחות הסיני החל עוד בשנת 1980 עם הרפורמות של דנג שיאופינג אולם לקראת סוף שנות התשעים הפכו רפורמות אלו לגל סוחף. טאיואן החלה להיות אחד המשקיעים הזרים (אם אפשר לקרוא לזה כך) הגדולים בסין. ניתן בהחלט לאומר כי השקעות אלו הביאו בעצם את הביטחון את השלום בין "המחוז המורד" ומדינת האם.
החתימה על הסכם הסחר מסמלת אולי הכרה הדדית מסוימת, אולי חיבוק דוב סיני לחניקת הכלכלה הטאיואנית ויצירת תלות בכלכלה הסינית, אולי גם סיום עניין פנימי – אינני יודע כיצד מכרו הסינים את ההסכם הזה לעצמם. אבל מבחינה פרקטית הוא אומר שתם עידן האידיאולוגיות הגדולות, הכלכלה היא המלך החדש (ישן) הקרע שבעטיו נהרגו מליונים והקדישו את חיהם דורות שלמים הולך ומתאחה על ידי הסכם כלכלי.
ועל מה נילחם בעתיד? לדעתי התשובה כבר ידועה, על דת ועל איכות סביבה אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
בעקבות חתימת הסכם הסחר ההיסטורי: בטייוואן חוששים מיבוא סיני זול שיגרום לאבטלה הסכם הסחר עם סין עתיד להניב לטייוואן כ־14 מיליארד דולר בשנה ולקדם את הצטרפותה לגוש הסחר החופשי האסייתי. למרות זאת, כ־40% מתושבי האי מתנגדים להסכם, מחשש שיפגע בעסקים קטנים ולבסוף אף יחזיר את טייוואן לשלטון סיני.
הסכם הסחר שנחתם ביום שלישי שעבר בין סין לטייוואן עבר מתחת לרדאר כעוד ידיעה משעממת על סחר חוץ, אף שמדובר בהסכם החשוב ביותר שנחתם בין שתי המדינות מאז נפרדו ב־1949 ובשינוי מהותי ביותר ביחסי הכוח הכלכליים במזרח הרחוק – עם השלכות מרחיקות לכת גם על הזירה הפוליטית.
על פי "הסכם המסגרת לשיתוף פעולה כלכלי" (ECFA), המסים על מאות מוצרים המיובאים לסין מטייוואן יירדו או יבוטלו, מה שעתיד להכניס לאי לא פחות מ־13.8 מיליארד דולר בשנה. במקביל, טייוואן תוריד מסים על שורה של מוצרים מיובאים מסין בעסקה ששווייה המוערך לסין הוא 2.9 מיליארד דולר בשנה.
ההסכם פותח גם אפשרות להצטרפות עתידית של טייוואן לגוש הסחר החופשי האסייתי, שנוצר בתחילת השנה בעקבות הסכמים בין סין למדינות דרום־מזרח אסיה. מחקר של מכון פטרסון האמריקאי מנבא שההסכם שנחתם עם סין יוסיף 4.5% צמיחה לכלכלה הטייוואנית וכי בלעדיו היא תשקע בחזרה למיתון. הסכם הסחר של סין עם מדינות דרום־מזרח אסיה הציב את טייוואן בעמדת נחיתות לעומת מדינות כמו וייטנאם ותאילנד, וזהו מצב שההסכם שנחתם בשבוע שעבר מנסה לתקן. נראה, אם כן, שטייוואן היא המרוויחה הגדולה מהעסקה, שזכתה לתשואות גם מכלכלנים וקובעי מדיניות רבים במערב. למרות זאת, החתימה הוציאה לרחובות רבבות טייוואנים שביקשו למחות על ההסכם ועל מדיניות הממשלה. התייחסותו של נשיא טייוואן מה יינג־ג'ואו בפומבי למדינתו כ"פרובינציה" במהלך הדיונים על הסכם הסחר רק דרבנה את המחאה.הפגנת הענק בטייפה בשבת שעברה איגדה את מי שחוששים מאובדן עצמאותה של טייוואן והיבלעותה בסין ואחרים, בעיקר בעלי עסקים קטנים, שחוששים כי יבוא סיני זול יציף את המדינה ויגרום לאובדן משרות בטייוואן. מפלגת האופוזיציה בטייוואן תובעת לערוך משאל עם לאישור ההסכם. מנהיגת האופוזיציה צאי יינג־וון טוענת שההסכם ייטיב בעיקר עם בעלי ההון והחברות הגדולות בטייוואן אך יזיק למעמד העובדים ולבעלי עסקים קטנים. "סין ממזגת את העסקים שלנו בתעשייה שלה צעד אחר צעד והופכת את הכלכלה שלנו לחלק מכלכלת סין עצמה", אמרה.
סקרים בטייוואן מראים שכ־40% מהאוכלוסייה מתנגדים להסכם. מפלגתה של צאי, המפלגה הדמוקרטית־פרוגרסיבית, מתנגדת למה שהיא רואה כהתקרבות מוגזמת בין טייוואן וסין מאז בחירתו של מה לנשיאות ב־2008. הנשיא הקודם צ'ן שווי ביאן נקט בשעתו גישה לוחמנית הרבה יותר וחתר לבידול ברור של טייוואן, אם כי לא הכריז באופן רשמי על עצמאות. צ'ן יושב כיום בכלא בגלל עבירות שוחד.
באופן אירוני, הנשיא מה הוא מנהיג מפלגת הגואומינגדאנג, המפלגה הלאומנית שייסדה את המשטר בטייוואן אחרי שהובסה על ידי הקומוניסטים במלחמת האזרחים הסינית ב־1949. סין טוענת עד היום לריבונות על טייוואן, ולמרות התחממות ביחסים ושותפות כלכלית גוברת, היא ממשיכה לכוון מאות טילים על האי.