משלחת חברות ישראליות בתחום טכנולוגיות מידע לרשתות קימעונאיות בארגון הנספחות המסחרית של התמ"ת בסדני, ביקרה באוסטרליה בשבוע של אירועי המשט לעזה, בחרתי לשתף את הקוראים בנסיון ובאתגרים שעמדו בפננו בשבועות האחרונים אשר לא הסתכמו לא רק בפתיחת דלתות עבור חברות הטכנולוגיה הישראליות ברשתות הקימעונאות הגדולות אלא כללו גם התמודדות מול דואליות בפסיכולוגיה האנושית. איך מקדמים את היצוא בסביבה מאתגרת פוליטית ומול שטף החדשות השליליות מישראל.
התוכנית החלה לרקום עור וגידים לקראת סוף שנה שעברה, השינויים המבניים בשוק הקימעונאות באוסטרליה, חבילת התמריצים הנדיבה של ממשלת קנברה (שכללה קופונים לציבור הרחב) ומכירות חג מולד טובות מהמצופה לאור המשבר הפיננסי יצרו להערכתי הזדמנות לחברות ישראליות בתחום טכנולוגיות לסקטור הקימעונאי בשוק האוסטרלי. יחד עם מכון היצוא הישראלי וחברת IBM ישראל החלנו בהכנות למשלחת חברות בתחום זה לאוסטרליה לפגישות מתואמות מראש עם רשתות הקימעונאות הגדולות ביבשת השישית.
אולם ככל שהתקדמו ההכנות למשלחת כן גדלו האתגרים, לא כולם אתגרים מהתחום העסקי דווקא.
חייבים לציין כי היסטורית, היחסים המדיניים בין ישראל ואוסטרליה מצויינים! אחד השיאים של השנים האחרונות היה ללא ספק הודעה ברכה ותמיכה משותפת שנקראה מעל בימת הפרלמנט האוסטרלי על ידי ראשי המפלגות היריבות במדינה לרגל ציון שישים שנה למדינת ישראל. הלייבור והשמרנים שביום יום עסוקים בעקיצות הדדיות על פי מיטב המסורת הבריטית התפנו מהצעקות משני צידי מתרס עץ המהגוני של אולם המליאה (אני חייב להודות שעדין לא הבנתי אם אלו צעקות אמיתיות או הצגה אחת גדולה) והתחרו מי יפליג ויגדיל בשבחיו על מדינת ישראל, אבל בתוך יחסי החברות הללו החלו בחודשים האחרונים להשמע קולות אחרים.
אנו המשכנו בחודשים אלו בהכנות למשלחת, התחלנו במיפוי השחקנים הראשיים בשוק היעד האוסטרלי, הרשתות הגדולות, חברות האינטגרציה המקומיות, איתרנו מעל חמישים שחקנים רלוונטיים. במקביל החלנו בהליך גיוס החברות בישראל ויצרנו קשר עם מעל עשרים חברות בעלות טכנולוגיה רלוונטית. ההליך מורכב ודרש פגישות אישיות רבות עם הרשתות הקימעונאיות אולם לא משהו יוצא מגדר הרגיל, עשינו פעילויות רבות כאלו בעבר ומן הסתם עוד נעשה בעתיד.
בתחילת השנה קבענו את תאריך הביקור באוסטרליה לשבוע הראשון של יוני ואז החלו להופיע המהמורות בדרך.
הטלפונים הראשונים החלו להגיע לאחר שהתברר כי היה שימוש בדרכונים אוסטרלים במבצע החיסול של הטרוריסט בדובאי. לא הייתה פגישה, כוס קפה עם מנהל מחלקת IT או ארוחת צהריים עם מנכל חברה שלא עסקה בנושא. כל האצבעות הופנו לישראל אולם לא הייתה הוכחה חותכת באוויר. חוץ מזה לאמר את האמת לאף אחד באוסטרליה לא בדיוק היה אכפת מעוד איזה טרוריסט שחוסל במזרח התיכון. אומה ברת מזל אנו הם אמרו לעצמם, רוקנו את כוס הבירה והודו לאל שלא נולדו בבנגלדש או משהו. זה נגמר כידוע בגירוש דיפלומט ישראלי מאוסטרליה אבל עדין רבים ראו בזה חלק ממשחקי הריגול הסודיים שלא מעניינים את האדם הפשוט ברחוב.
בינתיים המשלחת המסחרית לאוסטרליה התגבשה, רשימה של תשע חברות ישראליות בעלות טכנולוגיה מעניינת, פה ושם כבר החלנו לקבוע פגישות עם לקוחות פוטנציאלים והתחמקנו בדיפלומטיות משאלות מביכות על השלכות זיוף הדרכונים לכאורה על פגיעה בריבונות האוסטרלית.
שבוע לפני הגעת המשלחת התוכנית הייתה מוכנה. ארבעה ימים, שני סמינרים מקצועיים עם IBM, תשע פגישות אישיות עם הרשתות הקימעונאיות – יום ראשון 30.5 קראתי את התוכנית בפעם האלף והייתי די מרוצה, מרבית היעדים שהצבנו לתוכנית הושגו, הפגישות שנקבעו רלונטיות לחברות הישראליות, ערכנו תיאום ציפיות לגבי הלוז, סגרנו את הנושאים הלוגיסטיים ואפילו נושא הדרכונים כבר הפסיק להיות נושא לשיחה, או כפי שמאמר לי בחצי חיוך מנהל סוכנות נדלן גדולה באוסטרליה: "אוסטרליה תתגבר…"
יום שני 31.5 המשלחת מגיעה מחר, סגירות אחרונות ואז התפוצצה פצצה נוספת – המשט לעזה.
צריך להבין את משמעות צמד המילים "פעילי שלום" בהקשר האוסטרלי שלו. לאוסטרליה אין אויבים מוצהרים, אין לה גבולות יבשתיים עם אף מדינה אחרת ולכן אין סכסוכים טריטוריאליים. כן יש כוחות הנדסה קרבית באפגניסטאן אבל הכוח הימים העצום של אוסטרליה (מאות כלי שיט) עסוק בסיוע הומנטירי לאוכלוסיות האיים הפאסיפיים ובהצלת גולשים נסחפים. מבט מהיר על כלי השיט הללו מבהיר את הנושא. בניגוד לפלטפורמות עמוסות מערכות נשק כמו הסטי"לים הישראליים רואים על אוניות הצי האוסטרלי בעיקר מנופים וציוד להעבר אספקה.
הציבור האוסטרלי מתעניין יותר בקריקט, בגורל הליוויתנים וההתחממות הגלובלית מאשר בפוליטיקה בין לאומית, המשלחת הקבועה של האוסטרלים לאנטרטיקה תופסת יותר חדשות מאשר עיראק, דיווחים על פעילי שלום התורמים ממרצם להשגת מטרות נעלות הן דברים שבשגרה במדיה – ולתוך זה נכנסנו עם האירוע נגד "פעילי השלום" במשט לעזה.
אני פותח את המחשב, מבול של דוא"לים פרו פלסטינאים, מכתבי נאצה, קללות. כל דוא"ל שני שולח אותי בחזרה לאושוויץ ומהלל את היטלר ואחמיניג'רד. גם שניים שלושה טלפונים, זה כבר יותר מדאיג. אני מתיעץ עם הקב"ט – ההוראות הרגילות. התקשורת המקומית געשה, העיתון הלאומי The Australian ניסה במאמר המערכת לצייר תמונה קצת מאוזנת, גם ערוץ החדשות האוסטרלי היה איכשהו סביר מבחינתנו אבל מרבית כלי התקשורת האחרים – שחור בעיניים.
"יגיעו או לא יגיעו?" שאלתי את איש הקשר שלי IBM ביום שלישי כאשר שנינו שותים קפה של בוקר שעה לפני תחילת הסמינר המשותף, "אתה מתכוון האם משתתפים יבטלו הגעתם עקב החדשות"? שאל, " לא חושב שיש השפעה ענה". למען האמת הייתי שותף לדעתו, ביום האחרון דווקא קיבלנו תמיכה חזקה מהקהילה היהודית באוסטרליה ולשכת המסחר שהתארגנו מול הלחצים והתקשורת ודחפו את המידע על המשלחת הישראלית לחברהם ושותפהם העסקיים.
ארבעה אזרחים אוסטרליים היו במשט, שני פעילים (ממוצא ערבי) עיתונאי וצלמת מהעיתון The Age הידוע בדיווחיו הפרו פלסטינאים (העיתונאי וגם קצת העיתון). אחד מהאוסטרלים נורה ברגלו ונותח בבית חולים ישראלי, שתי אחיות (תמונה) והעיתונאי גורשו לאחר שהיה במעצר ישראלי במשך כמה ימים.
למרות חששותי לא נרשמו ביטולים, כל שישים הנרשמים האוסטרלים הגיעו לסמינר במשרדי IBM כמתוכנן, נושא המשט לא היה נושא השיחה העקרי בהפסקות הקפה ובפגישות האישיות, אינני יודע אם זה נימוס אוסטרלי או שפשוט באמת לא מעניין אותם. במשך ארבעה ימים בהם הסתובבנו עם המשלחת באוסטרליה נשאלתי רק פעם אחת באופן ישיר על הנושא, וגם זה היה בחצי חיוך, "נו מה הצלחתם להרוס הפעם" נשאלתי, "אתם כמעט ספקי התוכן העקריים של BBC". "נו אתה יודע…" התחלתי בנאום הרגיל, "אנחנו חיים בשכונה קשה". "עזוב" עצר אותי, "בסך הכל כולם כאן באופן עקרוני בצד שלכם הפעם זה פשוט לא נראה טוב, פעילי שלום אתה יודע…".
לך תסביר לו שאלו לא בדיוק פעילי שלום אלא מן ברית הזויה של אנרכיסטים אלימים וארגונים פרו פלסטינאים קיצוניים, פעילי שלום עם מוטות ברזל מחודדים אלות וסכינים – זה מעניין את מרבית האוסטרלים כמו השלג דאשתקד.
"כן" חייכתי, "נשתדל יותר בפעם הבאה".
אנחנו חיים בעולם מוזר, עולם דואלי בו המערכת הכלכלית די מנותקת מהמערכת הפוליטית.
הכלכלה היא גלובלית, כל עסק שכונתי הוא שחקן גלובלי, בית הקפה מתחת לחלון שלי מיבא לבד את הקפה מדרום אמריקה, את הריהוט מאינדונזיה ואת העיצוב מאיטליה, אם בית הקפה הוא שחקן גלובלי בודאי שרשת קימעונאות גדולה או חברת טכנולוגיה הן שחקניות בכלכלה הגלובלית.
אבל הפוליטיקה נשארה במסגרת מדינת הלאום. כן, יש גושים וארגונים בין לאומיים אבל יחידת קבלת ההחלטות היא המדינה, הלאום.
במצב הזה יש דואליות די מדהימה בין המערכות הכלכליות והפוליטיות, אינדונזיה יכולה לגנות את ישראל באו"ם ואז לחתום עסקה עם חברת השקייה ישראלית. בעל עסק יכול להיות בדעותיו הפוליטיות אנטי ישראלי אבל ירכוש טכנולוגיה ישראלית בכל זאת עקב האטרקטיביות שלה במחיר או בביצועים. במקרים רבים גם קשה להגדיר מה בדיוק ישראלי, האם זה מקור החברה לפני עשרים שנה לפני שנמכרה לענק אמריקאי? האם המו"פ מתבצע בישראל? ההנהלה?
זאת אגב גם הסיבה לקשיים הבטלת החרם על איראן, חוסר ההקבלה הזו בין היחידה הפוליטית שהיא לאומית לבין הכלכלה שהיא גלובלית.
בסופו של דבר הייתה משלחת מוצלחת מאד, כל הפגישות התקיימו כמתוכנן הסמינרים היו מוצלחים ואין לי ספק שיצאו מזה עסקים ויצוא ישראלי. ומה עם האוסטרלים אתם שואלים? כרגע באופן אישי אני מרגיש שאנחנו עדין "בתוך המעטפת". למרבית הציבור לא בדיוק אכפת מה קורה באזורנו, מסורתית הוא נוטה עדיין לטובתנו ואת הרעש עושים בעיקר מהגרים מארצות ערב / איסלאם או קבוצות שמואל. אבל לא לעולם חוסן, יש גבול גם לסיבולת ואולי לאדישות המסויימת האוסטרלית לחדשות השליליות שמגיעות מאזורנו, בסוף זה ישפיע גם על הסחר והכלכלה, (כמובן שזה לא השיקול העיקרי מבחינת מדיניות החוץ הישראלית).
עם הגעתו של העיתונאי האוסטרלי שהיה במשט חזרה לאוסטרליה פורסם עימו ראיון בעיתון והוא הופיע בכל כלי הטלביזיה העקריים – כפי שאפשר היה לדמיין הוא התבטא באופן מאד מאד חריף, לפחות המשלחת חזרה כבר לארץ.