טרור ופיראטיות ימית- מיקור-חוץ של המלחמה

ביום 11.9.2001 בעוד מגדלי התאומים בוערים וקורסים בניו-יורק, התראיין ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בתחנת הטלביזיה הבריטית BBC. המסר העיקרי בדבריו היה כי על העולם החופשי להתאחד מול הטרור הבין לאומי "כפי שעשו אבותינו כאשר התאחדו מול הפיראטיות הימית ששלטה בנתיבי השיט בכל העולם לפני מאתיים ושלוש מאות שנה".

אהוד ברק צדק מאד, אולי אפילו צדק יותר מאשר שיער לעצמו כאשר נתן את הדוגמא ההיסטורית של הפיראטיות הימית. שורשיהם של הטרור הבין לאומי כמו הפיראטיות הימית של ימי העבר נעוצים באותה הקרקע ויונקים מאותו המקור- מיקור חוץ של מדיניות מלחמתית על ידי מדינות ריבוניות.

אם נקבל את טענתו של ההיסטוריון הצבאי קלאוזביץ כי "מלחמה הינה המשך המדיניות", הרי ששום דבר לא השתנה מלבד האמצעים, מדינות מסוימות בעולם ממשיכות את מדינות החוץ שלהם באמצעים אלימים תוך שימוש בקבוצות קיצוניות למיקור חוץ של המלחמה שלהם.

לשם דיון בנושא יש לסקור ולהגדיר את מקורות השוד הימי כמו גם את צורותיו השונות של הטרור

פיראטיות ימית:
באופו כללי פיראטיות ימית הייתה קיימת תמיד באזורים מסוימים של העולם, למען האמת פיראטיות ימית הייתה קיימת בצורה זו או אחרת כמעט בכל חוף ונמל בעולם בזמן זה או אחר, כולל בחופי ארץ ישראל.

כמו שוד וגניבה יבשתיים 'רגילים', ישנן שודדים וגנבים בים. באזורים כמו דרום ים סין הכוללים את המדינות מלזיה אינדונזיה[1] והפיליפינים המאגדות ביחד מעל 25 אלף איים וחלק מהותי של חיי היום יום קשור לים, החל מדיג ועד תחבורה, ספורט ותרבות-רק טבעי הדבר שיהיו שודדים וגנבים בדרכי הים. הסיבות לכך הן גיאוגרפיות, תרבותיות ופסיכולוגיות בדיוק כמו שיש שודדים וגנבים במרחבים העצומים של מרכז אסיה בימנו. דבר זה נכון לגבי אזורים אחרים כגון הים הקריבי, אזור מזרח אפריקה ועוד.

הטיפול בשוד ימי מסוג זה הנו טיפול משטרתי מקומי ותלוי בחוזקו ושליטו של השלטון המקומי באזור, שוב כמו במקרה של שוד וגניבה יבשתיים. שוד ימי מסוג זה הינו מוגבל גיאוגרפית כמו גם בעוצמה שלו. כמובן שיכולים להיות מנהיגים חזקים שעשרות שודדים ואולי אף מאות יסורו למצוותם (שוב כמו שיש אילי פשע מאורגן בימנו) אולם לעולם שודדי הים המקומיים הללו יפסידו בעימות חזיתי מול צבא או משטרה מוסדיים שהוקמו על ידי מדינה ריבונית.

בעוד שמקורות השוד הימי שתואר הנם אזוריים והם קיימים עד ימנו[2], היה קיים גם שוד ימי אחר, שוד ימי גלובלי בחסות המעצמות הימיות הגדולות של העת החדשה- בריטניה, צרפת, פורטוגל והולנד.

ספרד הייתה המעצמה הראשונה שהגיעה אל "העולם החדש" הלו היא יבשת אמריקה. לאחר כיבוש חלקים נרחבים מהיבשת החדשה והשמדת הציביליזציות ששלטו שם החל שוד ברברי של אוצרות הזהב העצומים של האינדיאנים והעברתו לאירופה באוניות כמו גם סחורות יקרות כגון תבלינים ומוצרים חקלאיים שלא היו ידועים באירופה. מקורות השוד הימי הגלובלי נעוצים ברצון המעצמות הימיות האחרות בחלק מהון עתק זה.
המעצמות האחרות, ובראשן בריטניה וצרפת לא היו יכולות סתם כך לתקוף את האוניות הספרדיות ועינן הייתה צרה בהון העתק שצוברת ספרד, הפתרון שנמצא היה יצירתי מאד: מיקור חוץ של המאבק בספרדים על השליטה בקווי המסחר

הבריטים החלו לעודד מתיישבים מקומיים לתקוף את האוניות ותחנות החוף הספרדיות תמורת חלק מהשלל. בשלב מסוים אף חלקו רשיונות מסודרים שקבעו באופן מדויק תחומים גיאוגרפיים, מסגרות זמן ואת החלק שיופרש לטובת האוצר הבריטי ובמקרים אחרים מימנו בפועל את פעולתם.

באופן זה השתמשו המעצמות הימיות בכוחות מקומיים לא סדירים לשם ביצוע מדיניות החוץ הכלכלית שלהם שהייתה השתלטות על חלק מהאוצרות של העולם החדש בכוח הזרוע.

החלת המטריה המהוגנת על ענף הפירטיות גרם להתבססותו כגורם דומיננטי בענף התחבורה בעת ההיא, כמו גם להתפתחות תרבות ומנהגים מיוחדים, מנהיגים אגדתיים חוקים ותקנות. כל הללו נוצרו באופן מנותק מהמעצמות שהעניקו את רשיון הפעולה על ידי פעילי השטח ובדרך כלל תוך כדי הכחשת הקשרים שבין השודדים והמעצמה הימית.

במהלך המאה השמונה עשרה החלו המעצמות האירופאיות לחתום על הסכמי שלום בינם לבין עצמן ולא היו זקוקות עוד לשודדי הים. באירופה החלו להוציא את שודדי הים להורג והציים השונים פעלו לאבטחת קווי הספנות. מאותו הרגע שהוחלט בלונדון על מלחמת חורמה בפיראטים לא היה להם סיכוי והצי הבריטי ששלט ללא עוררין בימים בעזרת הצי הספרדי והצרפתי השמידו את האיום-שהם עצמם יצרו-תוך זמן קצר.

פעולות אלו נמשכו לתוך המאה התשע עשרה ומאז הופסק למעשה שוד הים הגלובלי, היום קיים שוד ים אזורי בלבד כפי שתואר לעיל בעיקר בים סין, באיים הקריבים ומזרח אפריקה – ונראה שימשיך להתקיים כל עוד מתקיימת האנושות.
 
טרור:
קשה מאד למצוא הגדרה לטרור שתהייה מוסכמת על כל מדינות העולם. אם זאת ניתן לקבוע מספר קריטריונים שעל פיהם תיחשב פעולה מסוימת כפעילות טרוריסטית.
פעולה להשגת יעדים פוליטיים (בניגוד ליעדים פליליים כגון בצע כסף). פעולה המכילה שימוש בכוח או איום בשימוש בכוח פעולה בלתי חוקית על פי החוק הבין לאומי (במצב שחוק מקומי מתיר פעילות שהיא בלתי מותרת בחוק הבין לאומי- החוק הבין לאומי גובר).
טרור מקומי קיים מימים ימימה, הוא מתאפיין בהשגת מטרות פוליטיות מקומיות, בפגיעה ביעדים מקומיים הקשורים למטרה זו ובהפעלת מנגנון לוחם מוגבל בכוחו ובעוצמתו.

כדוגמא ניתן לציין את הטרור הפלשתינאי במופנה כנגד מדינת ישראל מזה שישים שנה כטרור מקומי שמטרתו המקורית הייתה השגת יעדים מקומיים, הטרור הבסקי בספרד, האירי בבריטניה, דרך הניצוץ במרכז אמריקה ועוד ועוד.

אולם בעוד שכל המקרים שצוינו הינם הפעלת טרור באופן מקומי, התפתח בעשרים השנה האחרונות זן חדש של טרור והוא הטרור הבין לאומי-הגלובלי הנתמך (כמו הפירטיות הימית בזמנו) על ידי מדינות ריבוניות, אותן מדינות שנקראו על ידי הנשיא ג'ורג בוש הבן בשם 'ציר הרשע'.

מדינות אלו, שביקשו לקדם עניין מסוים הנוגע לאינטרסים שלהם ולפגוע באינטרסים אחרים של אותן מדינות אשר הן מגדירות כאויב (קרי המערב), משתמשות בארגונים עצמאיים לביצוע התקפות טרור שאמורות לקדם את האינטרסים שלהם וזאת מבלי לקשור באופן ישיר את הפעולה הבלתי חוקית (שימוש בכוח) באופן ישיר עימם.
מדינות אלו מחלקות תחומי אחריות, מממנות, מאמנות ומציידות את הארגונים אשר השמחים לקבל סיוע זה לאור אמונה בשיתוף מטרות עם אותן מדינות.

ארגוני הטרור הגלובליים לא היו יכולים להגיע לגודלם ומורכבותם ללא תמיכת מדינות. ללא ממשלת הטליבאן באפגניסטן אל-קעידה לא היה מגיע להיכן שהגיע לעולם וללא האיראנים החיזבללה היה ארגון מקומי וזניח.

המסקנות הנובעות מניתוח זה הינן פשוטות בהגיונן אך קשות ביותר למימוש ולביצוע
הכתובת למלחמה בטרור הבין לאומי הוא המדינות התומכות בטרור, מממנות אותו או מארחות אותו קרי אירן, סוריה, צפון קוריאה, עיראק, לבנון, סעודיה ועוד. כל עוד הטרור הגלובלי משרת את המטרות הפוליטיות והכלכליות של מדינות אלו אין להם אינטרס אמיתי להביא לחיסולו. כאשר יחליטו אירן או סוריה כי החזבללה פוגע באינטרסים שלהם לא תהיה להם בעיה אמיתית לחסל את הארגון בדיוק כפי שבריטניה נלחמה מלחמת חורמה בפיראטים אותם היא יצרה. כאשר קיבל יאסר ערפת את ההחלטה האסטרטגית לפנות לדרך הטרור הוא קיבל זאת כמנהיג מדינה בפועל (הרשות הפלשתינאית הייתה מדינה בפועל עד מחצית שנת 2000 לפי כל מבחן מעשי). ולכן כאשר הפנה את משאביו כמדינה (אומנם חלשה) לדרך הטרור ביצע למעשה קפיצת מדרגה ממנהיג ארגון טרור מקומי לראש רשת טרור גלובלית. פעולות צה"ל ומיטוט הרשות הפלשתינאית החזירו את הטרור הפלשתינאי לתחומי הטרור המקומי. טרור מקומי היה תמיד וכנראה יהיה תמיד, כמו שוד ים מקומי. הטרור הפלשתינאי הוא במהותו טרור מקומי ולכן המלחמה בטרור הגלובלי עליה הכריז הנשיא בוש לא תפתור קונפליקט זה.
כל התקפת טרור נהנית מעיקרון ההפתעה- קביעת המיקום, הזמן, היעדים והעוצמה. לאור העובדה כי ההכרעה הסופית מול הפיראטים הייתה בעיקרה הכרעה טכנולוגית, עם הופעתה של ספינת הקיטור. הכרעת הטרור בימנו צריכה להיות באמצעות ניצל היתרון הטכנולוגי של המערב כגון יכולות בתחום המעקב, אויר וחלל.