כך נראה השער לגיהנום

לפני שנדון בתמונת השער לגהינום אני רוצה להציג תמונה אחרת

ניראית תמונה פסטורלית משהו? זוג אנשים כבר די מבוגרים יושבים בשמש על ספסל בפארק ירוק על שפת האגם, ספינה לבנה ברקע, גבעות ירוקות משתפלות… אל תתנו למראה הזה להטעות אותכם! מדובר על אחד מהמקומות שבהם בוצעו הפשעים האכזריים ביותר נגד אנשים, מחנה הענישה של פורט ארתור באי טסמניה שדרומית לאוסטרליה.

אם נסובב את המצלמה ניתן יהיה לראות את שרידי בתי הסוהר אבל עדין הירוק המטופח הזה מסתיר את הזוועות שהתרחשו במקום הזה לפני כמעט מאתיים שנה.

כולם יודעים שאוסטרליה הוקמה כמושבת אסירים של בריטניה. המושבה הראשונה הוקמה במקום שבו נמצאת היום העיר סדני. חלק מהאסירים הורשעו בעברות שבוצעו כבר באוסטרליה לאחר שהוגלו, החל מדברים פשוטיים כגון התחצפות לממונים ועד עברות חמורות כגון רצח וגניבה והיה צורך ליצור עבורם מערכת ענישה שניונית מעיין בית סוהר בתוך בית הסוהר.

הפולקלור האוסטרלי גורס כי ליבשת הרחוקה הוגלו אסירים "רכים" במונחים של היום, כאלו שגנבו פת לחם כדי להאכיל את משפחתם או בד כדי לתפור שמיכה לתינוק. בעוד שאין ספק כי הגדרות הפשע משנות מתרבות לתרבות ומתקופה לתקופה ובודאי שאין ספק כי הענישה במאה השמונה עשרה הייתה מחמירה ואכזרית במונחים של היום – צר לי לשבור את המיתוס. לאוסטרליה הוגלו (עונש אכזרי ונוראי)  בנוסף לפושעים 'רכים' הנ"ל שהיום אולי כלל לא היינו קוראים להם פושעים,  גם פושעים מסוכנים במונחים של היום, רוצחים, אנסים, שודדים, גנבים 'אמיתיים' וכו. פושעים אלו נטו לבצע פשעים גם במושבת העונשין בסדני והבריטים הקימו מושבת עונשין להרשעה שניה, מעין בית כלא בתוך בית כלא- הם רצו שרק הזכרת שם המקום יטע פחד ומורא בלב האסירים, מן בית כלא אולטימטיבי. כך נוסדה מושבת העונשין פורט ארתור.

והם הצליחו לא רע בתהליך המיתוג של פורט ארתור…אכן די היה בהזכרת שמו של 'פורט ארתור' כדי לזרוע מורא בקרב האסירים. המקום נודע באכזריות  שלו. עבודת פרך בקור המקפיא של מי הדרום או בבירוא יערות עקשניים, ענישה אכזרית במלקות ובידוד לתקופות ארוכות. מוניטין כה רע יצא למקום שכאשר נסגר החליפו האוסטרלים את שמו של כל האי משמו המקורי 'ארץ ואן דימן' לשמו כיום- טסמניה כדי למחוק את הפרק האפל הזה בהסטוריה של האי "כתם האסירים"..

והיום – אתר תיירות מוריק!

לפעמים אני חושב שיש משהו כמעט פורנוגרפי בהצצה הזו למאפלות הרוע האנושי (אבל גם אני הגעתי לשם אז אין לי יותר מדי מה להגיד…)

ובכן נחזור לשער לגהנום, בתחילה לפני הקמת פורט ארתור הוקמה מושבת עונשין זמנית באי קטן (האי שרה) בפתח נהר גורדון במערב טסמניה ולאחר מכן המושבה הועברה לאתר בשם פורט ארתור בדרום האי.

גם היום מאתיים שנה לאחר הקמת מושבת העונשין נחשב אזור האי שרה לאזור מבודד, לללא כבישים ומוקף במאות קלומטרים של יערות עד. על מנת להגיע לאי שרה יש צורך להפליג בסירה דרך מיצר צר וסוער, מוקף סלעים חדים כשהרוח שורקת על פני הצוקים החשופים

זאת התמונה הנגלת למי שמגיע לשפך נהר הגורדון מהים ומבקש לעלות במעלה הנהר לכיוון האי שרה, השרטונות החדים ונתיב ימי מפותל מסומנים היום במגדלורים אולם גם היום השיט במיצר אינו פשוט, התמונה צולמה באחד מהימים הבודדים בהם זרחה השמש והפתח לא היה עטוף בערפל בוגדני.

שמו של המקום הזה "השער לגהנום" שער במובן של שער כניסה לנהר, לפנים הארץ, אולם גם שער כניסה למושבת העונשין שללא ספק הייתה גהנום למי שריצה שם את עונשו.

5 תגובות

  1. יעל הגב

    מצחיק, כשראיתי את התמונה הראשונה בפוסט ניחשתי דווקא שמדובר בניו זילנד.

    רוב הפושעים שהוגלו לאוסטרליה היו אכן פושעים קטנים או מתנגדי המשטר (לצד פושעים מסוכנים יותר), ואני ממליצה מאוד להציץ כאן:
    http://firstfleet.uow.edu.au/search.aspx
    זהו אתר המכיל אינפורמציה על כל האסירים שהוגלו במשלוח הראשון ליבשת, על פי הספינה בה היו ועם פירוט פשעיהם. לפעמים יש תוצאות משעשעות למדי כמו "גנב 3 מלפפונים" או "הואשם בגניבת מטפחת אף".

  2. udigonen הגב

    אכן האקלים בניו זילנד ובטסמניה די דומה (קו רוחב ארבעים ומשהו נדמה לי) לא סתם הטיולים בטסמניה נקראים ניו זילנד למתחילים.
    אוסטרליה מלאה באתרי אינטרנט ותוכנות לניהול עצי משפחה וכו, התגלית החשובה ביותר שמשהו יכול לגלות בעבר משפחתו היא כי אחד מאבותיו היה אסיר מורשע. בירושלים אנשים גאים להיות דור עשירי בירושלים ובאוסטרליה גאווה גדולה להיות צאצאים למוגלים (ורצוי במשט הראשון שהגיע לאוסטרליה שכלל מעל 700 אסירים).

  3. שולמית אפפל הגב

    למי שמתעניין להרחיב את ידיעותיו בנושא
    מומלץ לקרא בספרו של רוברט יוז "החוף הגורלי"

  4. שולמית אפפל הגב

    למי שמתעוניין להרחיב את ידיעותיו בנושא
    מומלץ לקרא בספרו של רוברט יוז "החוף הגורלי"

    • udigonen הגב

      אכן הספר (חתיכת ספר דרך אגב מעל 700 עמודים) מספר את סיפור האסירים האוסטרלי בצורה ענינית תוך הצמדות לעובדות אך עם זאת באופן סיפורי ומעניין – מצטרף בחום להמלצתך על הספר לכל מי שמתעניין בהיסטוריה האוסטרלית.

השארת תגובה