כמה מחשבות על חופש (העיתונות)

בעל אתר האינטרנט ויקיליקס שפרסם ( Vikileaks) סרטון שבו נראים אזרחים עיראקים נהרגים מאש אמריקאית הוגדר כאוייב הציבור (הארץ 15.6.10) החייל שהדליף את הסרטון בראדלי מאנינג, עצור על ידי השלטונות האמריקאים, ההקבלה הישראלית לענת קם והעיתונאי אורי בלאו ברורה ומתבקשת.

הפאניקה האמריקאית מחשיפת הסרטון ומאות אלפי מסמכים נוספים שיש למייסדי האתר לכאורה לאחר שהודלפו על ידי בראדלי די ברורה ומזכירה מאד את הודעות דובר צה"ל לאחר פיצוץ פרשת ענת קם.

הסרטון שהדליף בראדלי נורא! אין ספק בזאת, אבל הוא לא היה צריך להיות מפורסם באופן זה. העברתו לאתר האינטרנט היא גניבה , חד וחלק – עברה פלילית, לאחר הצפייה בסרטון אפשר בהחלט להבין כי מצפונו של החייל ייסר אותו ומה שהוא היה צריך לעשות הוא קודם כל לעזוב את הצבא (אם זה כל כך מייסר אותו אזי שלא ימשיך לעבוד שם, זו חוכמה מאד קטנה לירוק לבאר שאתה שותה ממנה) ולפעול "מתוך המערכת" באמצעות בתי המשפט שיפעילו את מערכת האיזונים והבלמים הדמוקרטית שתאזן בין הבטחון הלאומי ובין העברה שלכאורה שבוצעה. גם חשיפת תוכן תיבות דואר אלקטרוני שנעשתה על ידי האתר היא פגיעה בחוקי הפרטיות והמידע שיש בחשבון הדואר הושג על ידי עבירה (פריצה לחשבון).

זו אינה נאיביות, עיתונים בכל העולם תובעים באמצעות בתי המשפט את המדינה בה הם פועלים לפרסום חומרים מסווגים. פרסום מהסוג של ויקיליקס הוא לא יותר מאשר  פולחן אגו של מייסדו נחבא תחת תפאורה ערכית.

 קראתי מספיק ספרי הסטוריה ואני מבין לצערי את עיוורון התהליכים ההיסטוריים והחברתיים. הסיפור הזה של בראדלי הוא חלק מסיפור גדול יותר של עליית האיסלאם, הפאניקה מול הדמוגרפיה, שקיעת המערב ובעיקר טשטוש הגדרות קבוצות השייכות ובלבול הזהות של האדם המערבי בכל הקשור לנושא הדתי/אתני. וכן גם חופש העיתונות שמזמן הפך להיות חרב פיפיות מול התרבות שקידשה אותו.

למה אני כותב טשטוש הגדרות של האדם המערבי? מכיוון שלפעמים נדמה לי שאיננו מבינים כי הערכים של חופש הביטוי, חופש האומנות ושאר האמונות והערכים הגלובליים של "אזרחי העולם" (שאני מאמין בהם בלב שלם!) באים על גבי תפיסות וזהות לאומית ולא מחליפות אותן.

גם אנחנו בישראל נרדמנו קצת בשמירה כאשר בעיצומה של מלחמת לבנון השניה היתרנו בשם חופש העיתונות לכתבי אל-גזירה להסתובב באופן חופשי לחלוטין בישראל, לשדר שידוריים חיים מהצפון בעיצומן של מטחי הטילים (ואולי להקל על החיזבללה בטיווח המטחים הבאים באופן מדוייק יותר). האם מחווה זו זיכתה אותנו בנקודות זכות באל גאזירה? ממש לא! על השנאה אלנו הצטרף גם לגלוג לכך שאפשרנו זאת.

אז מה בדבר חופש העיתונות?

בעולם הדמוקרטי ליבראלי יש הרבה סוגים של חופש והרבה סוגים של זכויות.

חופש העיתונות, חופש הביטוי, חופש התנועה, ההתכנסות, העיסוק, האומנות…  הזכות להחזיק רכוש פרטי, יש גם זכויות שמעוגנות באינסטינקטים הבסיסיים שלנו כגון הזכות להגנה עצמית (השרדות הפרט) או הזכות להוליד ילדים (השרדות הקבוצה). לפעמים נדמה לנו כי זכויות אלו הן אבסולוטיות אולם באופן חד משמעי זו אינה התמונה.

כל אחת מהזכויות הללו יכולה להשלל על ידי החברה (באמצעות המדינה) הזכויות יכולות להשלל או שיכולים להטיל עלהם מגבלות כאשר הן באות בקונפליקט עם זכות אחרת במקרה קיצון מדובר גם על זכויות שנדמה לנו שהן מאד בסיסיות, רוצים דוגמאות? בבקשה.

הזכות לחיים יכולה להשלל על ידי בית משפט המטיל עונש מוות על רוצח, הזכות להוליד ילדים? ישנו ויכוח ציבורי האם לוקים בשכלם, מפגרים וכו יכולים להיות הורים, הפרקטיקה היא שלא. בבתי מחסה מחלקים אמצעי מניעה כלומר שוללים מאותם חוסים את הזכות הבסיסית לילדים. איני נכנס לויכוח האם עונש מוות הוא מוצדק או האם לוקים בשכלם צריכים או יכולים להיות הורים, אני מדבר על העובדה של שלילת הזכות.

ועתה לגבי קונפליקט בין זכויות של אנשים שונים.

כיצד מתישבת זכות התנועה החופשית (ממקום למקום) עם הזכות לאחזקת אדמה פרטית (קניין פרטי)? כדי לישב את הקונפליקט נקבעו חוקים והזכות שלי לתנועה חופשית נגמרת בגדר השטח הפרטי. אולם גם השטח הפרטי אינו חסין לחלוטין, מותר לטוס מעליו (בארה"ב צריך להיות מעל 500 רגל כמדומני כדי לא להחשב כמסיג גבול) ואז זכות התנועה החופשית שלי (בתוך כלי הטייס) גוברת על זכות הקניין הפרטי. במדינות רבות אומנם האדמה יכולה להיות רכוש פרטי אולם מחצבים או ממצאים בעלי ערך הסטורי (עתיקות) שנמצאים בה הן בבעלות המדינה.

מהדוגמאות הללו עולה תמונה מאד ברורה –  אין זכות אבסולוטית! כל זכות יכולה להשלל במקרי קיצון (לדוגמא פיגור שכלי או פשע איום כמו רצח) או שיוטלו עליה מגבלות במקרה של קונפליקט עם זכות אחרת.

לכל זכות בחברה יש סייגים וכאשר יש התנגשות של זכויות שונות של פרטים שונים, זה תפקידה של החברה באמצעות מוסדותיה (בדרך כלל המדינה) לחוקק חוקים, לקבוע כללים ולהכיר במינהגים כדי לטפל בקונפליקט שכזה.

כאשר מתנגשות הזכויות על החברה (בדרך כלל באמצעות בית המשפט) לקבל החלטה שתאזן את הזכויות השונות, תקבע אמות מידה ותשרטט את גבולות הזכויות השונות, היכן מתחילה אחת ונגמרת האחרת.

הזכות לחופש עיתונות היא זכות חשובה מאד, עומדת גבוה מאד בסולם הערכים שלנו, אבל גם היא אינה חסינה ובודאי שאינה מצדיקה פעולות פליליות כגון גניבת מידע או את הפגיעה באינטרס הלאומי של מדינה.

השארת תגובה