הכתבה הנוראית שהתפרסמה בעיתון השבדי אודות סחר באברים על ידי חילי צה"ל אינה הפרובוקציה הראשונה מבית היוצר השבדי. בשנת 2004 נערכה תערוכה בסימן "מניעת רצח עם" במוזיאון ההיסטורי בשטוקלום בו הוצגה המחבלת המתאבדת הנאדי ג'ראדאת שביצעה את פיגוע ההתאבדות במסעדת מאקסים בחיפה. הכתבה האחרונה על סחר האיברים כאילו מעלה לדיון את גבולות חופש העיתונות בדיוק כפי שהמיצג האומנותי ההוא כאילו בדק את גבולות חופש האומנות. אולם בעצם מדובר בפרובוקציה על בסיס הדימוניזציה האנטי יהודית הרגילה המבוססת על מוטיבים גופניים (יין אדום ומצות מדם ילדים, אברי גוף מפלסטינאים) בתוספת הזהות המתגבשת בעשורים האחרונים בין אנטי ישראליות (לכאורה תופעה פוליטית שאינה דתית) לאנטישמיות. הכתב השבדי עצמו עושה את הקשר בין פעילות יהודית בארה"ב לבין פעילות החילים הישראליים בשטחים (יהודי=ישראלי).
לא, אינני מהמתבכיינים בסגנון מערכון החמישיה הקאמרית אודות המזניק הגרמני בתחרות הריצה. הסכסוך הישראלי פלאסטינאי הוא איום, וגרם לשני הצדדים לעשות דברים קשים, השפעתו ארוכת הטווח על החברה שלנו חריפה, אבל די ברור לכל מי שעיניו בראשו כי העיתון השבדי חצה את הקווים האדומים.
נכון, מדובר בעיתון פרטי וכתב פרטי שאינו עובד ממשלת שבדיה. אם זאת אף אחד לא מבקש ממשלת שבדיה לסגור את העיתון או לפטר את העיתונאי (ולא שהם יכולים אם היו רוצים). דורשים מהם הודעה די שבלונית שאומרת כי אכן מדובר בעיתון ועיתונאי פרטיים ועמדתם אינה מיצגת את עמדת שבדיה – זה הכל. הם לא היו צריכים להביע זעזוע כמו השגרירה שלהם בישראל. פשוט להגיד שיש חופש ביטוי והם לא שותפים לדעות שבכתבה. זו הפרקטיקה המקובלת בעולם למקרים כאלו והנושא מול ממשלת שבדיה (לא מול העיתון) היה יכול להסגר כבר מזמן. הבעיה היא כי חוסר הרצון שלהם מעיד (אולי) על תמיכה או אמונה ברעיונות המטורפים של עלילת הדם הזו, והדימוניזציה הזו היא כבר סיפור אחר לחלוטין.
יש עוד דבר שלי בכל אופן די ברור, האנטישמיות האירופאית המסורתית לא נעלמה, אם כתבה מסוג זה מתפרסמת בעיתון במדינה מערבית ומקבלת בדיעבד גיבוי פוליטי מהממשלה – משמע האנטישמיות נמצאת בזרם המרכזי בשבדיה (לא שזה חדש למי שמצוי בפרטים של יחסי ישראל -שבדיה). היא חיה ובועטת, אולי היא מתעדנת, אולי מתעדכנת אבל במהותה נשארה כמו שהייתה בימים ההם- מציאת שעיר לעזאזל. בעבר הואשמו היהודים באירופה בבעיות לוקאליות יותר והיום ברוח הגלובליצזיה כאשר הבעיה היא המאבקים האלימים שבין האיסלאם לתרבות המערב שוב, מאשמים את היהודים (הסכסוך הערבי ישראלי) – למה להחליף סוס מנצח, ואם אפשר למכור עוד כמה עותקים הרי זה משובח.
אומרים לי שאני מגזים בתגובתי, שזכותם לתמוך בצד הפלסטינאי בסכסוך- על כך אין לי טענות כבר אמרתי שאנו עושים דברים נוראיים בשטחים (השאלה האם יש ברירה או אפשרויות אחרות- אולי) אבל הצביעות המתחסדת של השבדים שלכאורה מכריזים על עצמם ניטרליים- מעוררת בי סלידה עמוקה וכעס- תסכול וכעס בעיקר מחוסר האונים שלנו.
אינני חושב שאני נאיבי, קראתי מספיק ספרי הסטוריה ואני מבין לצערי את עיוורון התהליכים ההיסטוריים והחברתיים את שרירותיות השפעתם על קבוצות קטנות. הסיפור הזה הוא חלק מסיפור גדול יותר של עליית האיסלאם, הפאניקה האירופאית מול הדמוגרפיה, שקיעת המערב ובעיקר טשטוש הגדרות קבוצות השייכות ובלבול הזהות של האדם המערבי בכל הקשור לנושא הדתי/אתני. וכן גם חופש העיתונות שמזמן הפך להיות חרב פיפיות מול התרבות שקידשה אותו.
אז מה אפשר לעשות בדיוק?
1. לעורר דיון ציבורי? בעיתונות, לכתוב עצומות, להפגין הפגנות. האם העלאת הנושא לדיון טובה לנו? במציאות התקשורתית של ימנו כל דיון הוא חיובי עבור הצד הפרובוקטיבי כל הפגנה היא טובה לצד המניפולטיבי. העיקר שיזכירו את שם העיתון ויאייתו את שם העורך נכון (כן כן ..אני כותב על זה ומוסיף שמן למדורה בעצמי).
2. תביעת דיבה נגד העיתון? קודם כל זה פירסום כמו בסעיף הקודם ומלבד זאת יש במהלך הזה בעיה טקטית, המהלך מוציא מהצד הישראלי את מומנטום הפעילות ומעבירו לצד שלישי שאין לנו השפעה עליו. ואם יחליט בית המשפט כי אינו יכול לפסוק או שיכריז איזו הכרזה מעורפלת משתמעת לשתי פנים הרי שיהיה בזאת אישור לנכונות הדברים. וגם אם בית המשפט (שאלה באיזו מדינה) יחיליט כי מדובר בהוצאת דיבה, מה יקרה אז? האם הכתב והעורך ילכו לבית סוהר? יתנצלו? זה יגמר בקנס כספי שישולם מכספי ביטוח שיש לעיתון למקרים כאלו. מי שמאמין בדברים הללו ימשיך להאמין גם אם בית המשפט ישפוט כי מדובר בהוצאת דיבה. תירוצים תמיד יהיו (שליטת היהודים בתקשורת, הלובי היהודי ועוד ועוד).
3. אלימות? בלוגרים רבים ציינו את אירועי הקריקטורות של הנביא מוחמד משנת 2006 ואת פרץ האלימות האיסלאמי נגד המערב שנגרם כתוצאה מהן (מעל 1,000 הרוגים) כדוגמא לצביעות האירופאית (הממשלתות מיהרו לגנות את הקריקטרות). אולי היה גינוי אבל ללא ספק אינו רוצים להיות באותה הסירה האלימה (מבחינת התפיסה התקשורתית בחו"ל) ביחד עם האסלאם הקיצוני.
4. חרם צרכני? ובכן למי שעדין לא יודע יש מגמה די חזקה של חרם צרכני בכיוון ההפוך, חרם שבדי על מוצרים ישראלים. כמדינה קטנה ופתוחה לסחר בין לאומי יש לנו יותר מה להפסיד ממלחמת סחר כזו מאשר למעצמה התעשייתית השבדית. כמובן שישראלים רבים יצאו בהצהרות כי לא יקנו יותר באיקאה (נראה לכם) או לא יסעו לשבדיה אבל אלו הכרזות פרטיות ולא משהו מאורגן.
צריך לחפש את הגורמים שיפלגו את הסולידריות השבדית בנושא, לדוגמא הזכרת עמדתם במלחמת העולם השניה. צודק ליברמן שציין זאת ולאור התגובה שלהם נראה שהוא פגע במקום כואב.
שבדיה נקטה בקו לכאורה ניטרלי במלחמת העולם השניה מול גרמניה הנאצית. עד ימנו ישנו דיון ציבורי בשבדיה על נייטרליות זו. יש שבדים הטועננים שהיה עלהם להנתנגד לגרמנים לפחות באופן הצהרתי (כמו שכניהם הנורבגים שהיו תחת כיבוש גרמני) ויש אף שאומרים שלא היתה זו ניטרליות אמיתית אלה תמיכה שקטה. את הצלת יהדות דנמרק ניתן לזקוף לטובת הדייגים הדנים שהעבירו את היהודים בסירותהם ולא לזכות השבדים.
צריך גם להעביר את הויכוח בשבדיה על נושא זה מויכוח אקדמי על חופש העיתונות לויכוח שבו יש צדדים שבדים שיש להם אינטרס ממשי בסיומו החיובי מנקודת המבט הישראלית- קל להגיד קשה לעשות, אבל צריך לחפש שותפים כאלו בחברה השבדית (נוצרים אונגליסטים או מערכת הביטחון השבדית יכולים להיות התחלה טובה).
מסתבר כי שר החוץ השבדי אמור להגיע לביקור רשמי בישראל בעוד כשבוע, ביקור שנקבע עוד זמן רב לפני הפרשה. היו קריאות בעיתונות לביטול הביקור, לדעתי ההפך – צריך לקיים את הביקור ולדאוג כי נושא הכתבה יעבור בו כחוט השני. לא בכל פגישה ולא כל הפגישה אבל בהחלט להזכיר לאורח את הנושא חזור והזכר. לקחות אותו לביקור בבתי החולים במרכזי תיאום השתלת האברים כדי שיראה בעצמו את התהליך והקישוריות הבין לאומית שלפיהן עובדים המרכזים הללו, לתת לו להפגש עם קציני צה"ל עם הרב הראשי לשמוע קצת על עמדת היהדות על השתלות. בקיצור לתקוף את נושא ההשתלות באופן רציני וענייני.