אגש ישר לעניין, אני מתנגד מאוד, ערכית, למודל העסקי של עיתוני החינמונים! לדעתי המודל מעודד בזבוז ניר ופוגע בסביבה.
המודל העסקי של החינמונים בנוי על פרסומות. העיקרון המנחה את המודל הוא כי הצרכנים מקבלים את העיתון בחינם ולכן הוא מודפס בהיקפים מאד גדולים. המפרסמים נהנים מחשיפה גדולה מאד (מספר עותקים גדול) ולכן משתל להם לשלם עבור הפרסומות. כל האופרציה מנוהלת על ידי הבעלים ומערכת העיתון (כמובן לכוונת רווח- לגיטימי) כאשר ההכנסות הן מפרסום בלבד.
לכאורה כולם נהנים: הציבור מקבל עיתון בחינם, המפרסמים מקבלים חשיפה, מערכת העיתון … חיה והבעלים אולי אפילו מרוויח משהו. אולם יש מפסיד גדול מאד מהסיפור – הסביבה.
מכיוון שיש למערכת אינטרס להגדיל את מספר העותקים המודפסים (שהרי דמי הפרסום נקבעים בין השאר על ידי מספר העותקים המודפסים) מודפסים אלפי עותקים מיותרים שאינם נקראים. עיתון יומי כשמו כן הוא – מתיישן לאחר יום, קרי עותקים שלא חולקו ולא נקראו אינם ניתנים לחלוקה שנית למחרת.
מבחינה פסיכולוגית "מה שבא בקלות- הולך בקלות", כמה פעמים מצאתי עצמי לוקח את העיתון מעמדת החלוקה בתחנה המרכזית או מהאיש שמחלק את העיתונים בצומת (סכנת נפשות – אסור להרשות זאת) וזורק אותו לאחר עלעול קצר בכותרות הראשיות. אני בטוח שזה נכון לגבי חלק די גדול מהקוראים של העיתונות היומית החינמית.
מכירת העיתונים, אפילו בסכום זניח לדוגמא חצי שקל, תביא לצמצום דרסטי במספר העותקים ולחיסכון עצום בניר ומכאן בהקטנת הנזק לסביבה (בעיקר חיסכון בניר ובמים ואף מניעת זיהום אחר כגון עופרת). זה נכון שהעיתונים מיוצרים מניר זול ולא איכותי עם רכיבי עץ נמוכים אבל צריך לזכור גם שאנו מדברים על מאות אלפי עותקים השווים לטונות רבות של ניר שיוצר, הודפס, הובל, חולק ונזרק. ההשפעה הסיבתית של כל ההליך הזה אינה קטנה.
מכירת העיתון היומי בכסף יוצרת קישור כלכלי ובר מדידה בין ביקוש להצע, קישור זה מבטיח כי מרבית העותקים המודפסים אכן נקראים (כלומר יש להם ביקוש) ולא מדובר על דחיפה/הצפה של השוק במאות אלפי עותקים מתוך כוונה וידיעה מראש כי חלק מהם יושלכו לפח ללא דרישה.
כל העיתונים היומיים מודפסים בעשרות אלפי עותקים, אבל הזילות הזאת של זריקת טונות של ניר מתוך ידיעה מראש כי איש לא יבקש אותם די מרגיזה בעיקר משום שיש עלויות סביבתיות שאינן מגולמות והחברה האזרחית משלמת עלהם לבסוף את המחיר.
הזכרנו טיעונים פסיכולוגים, לי באופן אישי אין ספק שמחיר קשור לאיכות עיתונאית, אם כי ברור לי שיהיו שיחלקו על קביעה זו. ציפיות הקוראים נמוכות כאשר העיתון אינו עולה מאום. מכירת העיתון גם בסכום זניח מעלה את רף הדרישות המקצועיות והאיכותיות בפני הנהלת העיתון. כל עוד העיתון מחולק בחינם הציבור אינו מצפה לאיכות עיתונאית גבוהה ואכן מרבית החינמונים בעולם נחשבים לעיתונים רדודים וצהובים. אולם אם העיתון עולה כסף הרי שציפיות ציבור הקוראים מבחינת איכות החומרים עולה.
אני קורא לכולם להצטרף למחאה הסביבתית התופסת תאוצה בכל העולם ולהימנע מלקחת את החינמון שמוצע לכם בתחנת הרכבת, באוטובוס או בצומת. בכך גם תועילו לסביבה וגם תרוממו את איכות הדיון הציבורי. אתם רוצים עיתון יומי – עשו מנוי, זה עולה כמה עשרות אגורות ליום.
ואם כבר בחלוקה חינמית אנו עוסקים, מן הראוי שבזק ודפי זהב יבחנו מחדש את האסטרטגיה של חלוקת מיליוני עותקים של מדריך הטלפון בחינם. בין כה וכו מרבית חיפושי מספרי הטלפון נעשים באינטרנט. המדריך יכול להימסר עדין בחינם (אני חושב שזה קבוע בחוק התקשורת) אבל מי שרוצה צריך להשקיע ולאסוף את המדריך מסניף הדואר או משהו כזה, זה יוריד את מספר העותקים ובאופן ישיר את ההשפעה הסביבתית בעשרות אחוזים.
בתמונה: משאית קלה פורקת אלפי חינמונים שיחולקו בתחנת הרכבת בסיטי של סדני.
ועוד הבהרה קטנה, הרי אי אפשר בלי פוליטיקה. החינמון ישראל היום הוא עיתון פוליטי שהוקם על ידי שלדון אדלסון כדי לדחוף אג'נדה פוליטית מאד מסוימת ולהביא אותה לעמדת השלטון (ונראה שגם הצליח), אין לי שום בעיה עם המהלך הפוליטי (זו דמוקרטיה) אבל יש לי בעיה עם ההשפעות הסביבתיות.
הרשימה הזאת?
(no offense…) 😉
מין שילוב אנדרוגני כזה של שרי אריסון ושלדון אדלסון שמייצר יחדיו בנק עיתונות חינם שרוכב על גב הלקוחות שלו כל הדרך למאדים ?
על אף השיקול הסביבתי החשוב מאוד, יש עוד שיקולים שצריך לקחת בחשבון. אני חושב שכל עיתון נוסף הוא טוב כדי ליצור שבירה של אחדות הדעות – ידיעות, מעריב, הארץ, ששלושתם למשל תמכו באולמרט בבחירות הלפני אחרונות, ושלושתם תמכו במלחמת לבנון. לכך אין קשר לעמדה הפוליטית של העיתון. בזמנו אפילו כתבתי נגד הורדת ערוץ 7. דמוקרטיה ופלורליזם היא לכל הכיוונים
התרומה של עיתון לדמוקרטיה – גם אם הוא מזוהה עם הליכוד והימין – היא גדולה. וחשוב שלכותב כמו מרדכי גילת ולאנשים שהסתכסכו עם עיתונים אחרים, יהיה מקום לכתוב. קיומו של ישראל היום יוצר גם התרעה על ידיעות להתנהג טוב לכותביו
חוץ מזה, חלק מקוראי ישראל היום ו24 דקות לא יקראו בגלל זה מעריב למשל, או ידיעות. גם אם זה חמישים אחוז, העיתונים כפולים בגודלם, וזה מתאזן מבחינת היקף נייר