תוצר לאומי או תוצר מקומי – מאקרו כלכלה באריזת פלחי תפוח

האוסטרלים עם גאה, על אריזת פלחי התפוח שקניתי בסופרמרקט מודפס על גבי סמל הכולל גם את מפת אוסטרליה הכיתוב Product and Own , או בתרגום חופשי מוצר אוסטרלי (שגדל באוסטרליה) בבעלות אוסטרלית.

ההדפסה הזו למעשה מגשרת על אחד הפערים העדינים הניצבים בפני מקבלי ההחלטות הממלכתיים בתחום הסחר הבין לאומי והוא ההבדל שבין תוצר לאומי גולמי (GNP) ובין תוצר מקומי גולמי (GDP).

תוצר לאומי גולמי (תל"ג), הוא התוצר הכלכלי המיוצר על ידי חברות ויחידים השייכים למדינה על פי שייכות לאומית, כלומר בחישוב התוצר הלאומי של ישראל נכליל חברות בבעלות ישראלית הפועלות בישראל וגם את החברות בבעלות ישראלית הפועלות בחו"ל, לדוגמא את חברת הבת הצ'כית של חברת התרופות הישראלית טבע, אך לא נכליל חברות זרות הפועלות בישראל, לדוגמא הסניף של מיקרוסופט בחיפה (מכיוון שמיקרוסופט אינה נכללת "בלאום" הישראלי).

תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) הוא התוצר הכלכלי המיוצר על ידי חברות ויחידים הנמצאים בתחום הגיאוגרפי של המדינה (מקום), כלומר כל מי שפועל בגבולות ישראל הן בבעלות ישראלית והן בבעלות זרה אך לא נכליל חברות ישראליות הפועלות בחו"ל. כלומר על פי הדוגמא הקודמת כן נכליל את מיקרוסופט חיפה אך לא נכליל את חברת הבת של טבע בצ'כיה.

כלומר חברת שיווק התפוחים האוסטרלית פועלת בתחום החופף של שתי ההגדרות הנ"ל ודאגה להודיע לצרכן כי התפוחים שלה לא רק גדלים באוסטרליה אלא גם חברת השיווק והמגדלים הינם אוסטרליים.

מקובל להניח כי מדיניות הממשלה כמי שנמדדת על ידי יצירת מקומות תעסוקה במדינה היא לכיוון פיתוח התוצר המקומי הגולמי גם אם תוצר זה נוצר על ידי חברות זרות. זהו ההיגיון מאחורי עידוד השקעות ישירות זרות למדינה (Foreign Direct Investment – FDI) כמו כן הפרקטיקה היא כי השקעות זרות מביאות עימן גם ידע זר ההכרחי לפיתוח המשק.

מדינות רבות מכוונות חלק ניכר מהמדיניות הכלכלית שלהן לעבר משיכת השקעות זרות, ובמדינות מסוימות כמו סינגפור, אירלנד, הונגריה, סלובקיה ועוד, מהוות ההשקעות הזרות רכיב מהותי מהתמ"ג.

גם ישראל שותפה למדיניות זו (ובצדק), כל עוד נוצרים מקומות עבודה בישראל אין זה מאד משנה אם הן נוצרו באינטל קריית גת, מפעל הנמצא בבעלות מלאה של חברת אינטל האמריקאית או באוסם הנמצאת בבעלות חלקית של נסטלה השוויצרית או במפעל הזכוכית של עודד טירה בגליל, העיקר שנוצרה פעילות כלכלית ריאלית בישראל שהביאה לגידול  במקומות תעסוקה בישראל. על פי מודל הכלכלה המודרנית ההיבט הלאומי / פטריוטי של הבעלות על התוצר מאבד את הרלוונטיות שלו במערכת גלובלית בה יש תנועה של הון ידע ואנשים ממדינה למדינה.

אולם כידוע על פי חוקי הפיזיקה לכל מגמה יש מגמה נגדית, ולאומיות ותרבות-לוקאלית חיות ובועטות גם בכלכלה גלובלית. בעידן של צרכנות פוליטית, עידן שבו יש לצרכן אמירה פוליטית בעצם צריכת מוצר מסוים או אי צריכת מוצר אחר מגמות אלו מתורגמות מיד לקו מוצרים ולערך כלכלי.

צרכן מודע פוליטית יעדיף מוצר השומר על זכויות העובדים שיצרו אותו, על זכויות המגדלים של סחורות חקלאיות (נושא "סחר הוגן" שתפס בעיקר בתחום הקפה), הוא יעדיף מוצרים ירוקים בעלי חותם סביבתי נמוך וגם מוצר בעל הכרזה פוליטית לגבי טיפוח הבעלות על חברות מקומיות.

בשנת 1997 סערה אוסטרליה כאשר משקיע זר (חברת Campbell האמריקאית שכבר החזיקה במניות של המוצר) קנה את מותג הביסקוויטים האוסטרלי הידוע Arnotts Biscuits, בבעלות מותג זה מותגים רבים והידוע שבהם בישראל הוא ואפל "טים טם" הנחשב על ידי האוסטרלים לאחד מסמלי התרבות הישנה והטובה של אוסטרליה אולי מקביל עבורנו הישראלים לקפה נמס של עלית בקופסת פח, או מסטיק 'עלמה' (או כל אחד אחר ממותגי הרטרו הישראליים ששטפו אותנו במהלך חגיגות השישים למדינה).

                          

למרות ההשקעה הגדולה בכלכלה האוסטרלית על ידי המשקיע הזר והזדמנויות הצמיחה הבין לאומית לחברה האוסטרלית המתורגמים מיד למקומות עבודה לאוסטרלים בתוך החברה הצומחת, הייתה ביקורת ציבורית רבה על מכירת המותג שסימל עבור רבים משהו לאומי מעבר לערכו הכלכלי והצרכני גרידא (ובעצם זה הגדרתו של מותג!).

נשאלת השאלה מה מביא ערך גדול יותר לכלכלה ומשם לחברה כולה, פתיחת המשק להשקעות זרות וחשיפתו לגחמות וטלטולי הכלכלה הגלובלית או שמירה בבעלות לאומית של הנכסים (או יותר נכון לומר הסמלים התרבותיים) העיקריים של הכלכלה והחברה, (ואיני מכליל כאן נכסים אסטרטגיים כמו תעשיות ביטחוניות או חברות תעופה שעבורן יש שיטענו כי ישנו סט שיקולים אחר). נדמה כי התשובה הכלכלית היא חד משמעית ואומרת לפתוח את הכלכלה, אולם שיקולי חברה, תרבות ושאר שיקולים שאינם רציונאליים גרידא יתכן ויטענו אחרת.

מה הלקח? ההיבט הלאומי בצריכה הפוליטית משתנה ממדינה למדינה אך בהחלט קיים גם בעידן הגלובלי. גם אצלנו בישראל יש קצת "קנה כחול לבן" אך נדמה לי שזה לא מהווה שיקול ממשי עבור הצרכן הישראלי הממוצע.

חברות מסחריות מנצלות את האוירה "הירוקה" והתנועות האנטי- גלובליזיוניות לגריפת רווחים שיווקים – על זה נאמר הפוך על הפוך.