בניין הפרלמנט ההונגרי ניצב בגאון במרכז בודפשט על גדות נהר הדנובה. זהו אחד מהמבנים הגדולים באירופה וללא ספק גם מהמפוארים בבנייני הפרלמנט בעולם.
מכיוון שמרבית העיטורים שבבניין עשויים עץ כמו גם מטעמי בריאות ודוגמא אישית, נקבע כי אסור לעשן בבניין. אולם מה לעשות שההונגרים (כמו כל העמים במרכז ומזרח אירופה) אוהבים מאד לעשן, וחברי הפרלמנט כבדי הארנקים אוהבים עוד יותר לעשן סיגרים יוקרתיים?
הפשרה אליה הגיע מקבילה של דליה איציק לפני עשרות שנים היא כי אסור לעשן באולם המליאה הראשית אולם מותר לעשן במסדרונות.
אצו רצו מעצבי הפנים ההונגריים ועיצבו "מתקן המתנה לסיגרים". במתקן יש שקעים ממוספרים כמו גם מאפרה לאיסוף האפר.
חבר פרלמנט שהחל לעשן במסדרון אבל נקרא חזרה לאולם – לצורך הצבעה, שמיעת נאום מעניין או לחילופין סיוע בקטיעת נאומים של אחרים באמצעות קריאות ביניים – משאיר את הסיגר שלו בעמדת הסיגרים הממוספרת. הוא זוכר את מספר העמדה ולוקח את הסיגר שלו על פי המספר לאחר שיצא מאולם המליאה חזרה אל המסדרון.
כאשר הושמע נאום חשוב שגרם לפרלמנטרים ההונגרים להשאר באולם המליאה ולסיגרים היקרים שלהם להפוך לאפר ולהשרף עד תום במסדרון בחוץ, הוא הוכתר בתואר הנשגב מכל "נאום שווה סיגר הוואנה".
ולנו יש טענות להיכן הולך תקציב "שמירת הקשר עם הציבור" של חברי הכנסת שלנו.
אם אני לא טועה אז סיגריות שנעזבות במאפרה אכן נשרפות עד הסוף – אבל סיגרים לא. סיגרים כבים ואפשר להדליק אותם שוב לאחר מכן
אם הסיגר יכבה או לו תלוי במספר גורמים כגון צפיפות הטבק, עובי הסיגר, אורכו, זרימת האוויר סביבו וכדומה.
אתמול ערכנו ניסוי עם סיגרים של Pikeur והם דוקא הפכו לאפר באופן מלא.
כנראה זו שאלה של תנאי סביבה.