ארגון מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN) – לשון המאזניים במזרח אסיה.

אזור דרום מזרח אסיה כולל בתוכו 12 מדינות הנמצאות דרומית לגבול סין ועד אוסטרליה. 10 מתוך מדינות אלו (מלבד מזרח טימור ופפואה ניו-ג'יני) מאוחדות בארגון בשם ASEAN. הארגון הוקם ב-1967 בבנגקוק על-ידי חמש מדינות ולאחר מכן הצטרפו חמש מדינות נוספות; זהו גוש של עשר מדינות בהן חיים 500 מיליון איש, ותמ"ג כלל של כ 800 מיליארד דולר.
עד שנת 95 הסחר בין המדינות החברות היה שולי. בשנת 1995 החל הארגון בתהליך של הסרת מכסים וקרא להגברת האינטגרציה הכלכלית בין המדינות (החל מינואר 2003 אימצו מדינות ASEAN סיווג מכס משותף על מנת להקל על הסחר ביניהן). ב-1997 פרסם הארגון את החזון שלו לשנת 2020 בו הוא קורא להגברת הקשרים עם מדינות אסיה פאסיפיק ומזרח אסיה. בהמשך להצהרה זו, נחתם ב 1999 הסכם הבנה הנקרא East Asia Cooperation בין מדינות ASEAN לבין סין, יפן וקוריאה שעיקרו הבנה המהווה מסגרת לשיתוף פעולה עתידי.
יש לזכור כי כיום מדובר בארגון מסחרי בלבד ואין מדיניות משותפת של מדינות ASEAN בתחומי ביטחון, השקעות, תנועת כ"א ועוד. ASEAN הינו ארגון הטרוגני מאוד מבחינה פוליטית, דתית, תרבותית וכלכלית.
במפגש שרי המסחר של ASEAN שהתקיים בברונאי בחודש נובמבר 2002, השתתפו גם שרי החוץ או המסחר של מדינות מחוץ לארגון: הודו (בפעם הראשונה), יפן, אוסטרליה, סין, ניו זילנד ודרום קוריאה. יש בכך איתות חשוב לגבי האופן שבו רואות מדינות אלה את קשריהם המסחריים בדרמ"ז ואת החשיבות המיוחסת ל-ASEAN. בנוסף, זהו איתות חשוב לשיתוף פעולה פאן-אסיאתי.
נראה כי המפגש בברונאי היה רק התירוץ להתכנסותם של כמעט כל שרי המסחר של מזרח אסיה בהפגנת סולידאריות הדדית ופיזור הבטחות להסכמים ושיתוף פעולה הדדי.
ללא ספק מזרח אסיה (כגוש סחר) מהווה כיום את האזור הצומח והפעיל ביותר בעולם מבחינה כלכלית.
 
ASEAN הכריזה על יצירת מסגרת לביטול כל המגבלות הבלתי מכסיות על הסחר בתוך הארגון עם זאת בתוך ASEAN ישנם פערים עצומים בין כלכלות המדינות החברות בארגון.
סינגפור מובילה את הארגון עם תמ"ג לנפש בשיעור 23 אלף דולר אמריקני לשנה ומיינמר סוגרת את הרשימה עם תמ"ג לנפש בסביבות 500 דולר אמריקני לשנה.
המדינות המובילות את הארגון ושהיו בין מייסדיו, אינדונזיה, מלזיה, סינגפור, תאילנד והפיליפינים, מהוות 96% מהסחר של הארגון, בעוד שהמדינות החדשות וייטנאם, מיינמר, קמבודיה ולאוס קיבלו פרק זמן ארוך יותר להפחתת המכסים, ומסיבה זו הן נקראות לעתים ASEAN-4.
ברור כי פערים כלכליים כה גדולים בתוך הארגון מקשים על גיבוש מדיניות אחידה ויעילה.
 
במפגש הפסגה של ראשי המדינות החברות ASEAN שהתקיים באוקטובר 2003 באי באלי הוחלט על שיתוף פעולה בתחום הביטחון (מלחמה בטרור) בין המדינות, ואך סמלית הייתה העובדה כי מתקפת הטרור הרצחנית ביותר בדרום מזרח אסיה בוצעה באותו האי שנה קודם לכן. זו החלטה חשובה מאוד של הארגון מכמה בחינות:
עד כה, התמקד הארגון בתחומים כלכליים ולא פוליטיים; זאת אחת ההחלטות הפוליטיות ביותר של הארגון.
מדיניות הארגון הייתה חוסר התערבות בענייני פנים (ניצני השינוי של מדיניות זו נראו כבר עם ההחלטה המפורשת לגבי מיינמר בדבר זכויות האדם במדינה). ברור כי פעילות בתחום המלחמה בטרור משפיעה על עניני פנים בעיקר במדינות המוסלמיות אינדונזיה, מלזיה וברונאי.
 
ארצות הברית: הכריזה כי היא מוכנה לשקול הסכמי אס"ח אינדיבידואלים עם מדינות באסא"ן שכבר חברות ב-WTO (הסכם ראשון עם סינגפור נחתם בסוף שנת 2002 ויש מו"מ עם מלזיה ותאילנד). לא מכבר השיקה ארצות הברית את תוכנית הסכמי הסחר החופשי שלה עם ארצות ASEAN תחת השם
EAI: Enterprise for ASEAN Initiative, תוכנית הכוללת את מדינות ASEAN החברות בארגון הסחר העולמי (WTO), כלומר ללא קמבודיה, לאוס, וייטנאם ומיינמר (שם המכשול הוא מדיניות זכויות אדם).
 
סין: סין הכריזה כי היא מעוניינת בהסכם אס"ח עם ASEAN שיצור למעשה הסכם מזרח אסיאתי כולל ולדבריה הסכם כזה ייחתם תוך שמונה עד עשר שנים וייכנס לתוקף בשני שלבים:
שלב א: עד שנת 2010 עם קבוצה ראשונה של מדינות אסא"ן, (תאילנד, פיליפינים, מלזיה, אינדונזיה, סינגפור, ברונאי). שלב ב: עד 2015 עם הקבוצה השנייה של מדינות אסא"ן (וייטנאם, קמבודיה, לאוס, מיינמר). עם זאת הוחלט על "קציר מוקדם" של כ-600 מוצרים חקלאיים שייהנו מביטול המכסים כבר בשנתיים הקרובות.
ההצעה להסכם עתידי כזה עם סין העלתה מספר נקודות ביקורת מצד כלכלנים באסא"ן:
הכלכלה של מדינות אסא"ן מתחרה באופן עקרוני עם כלכלת סין ואינה משלימה אותה, לכן נראה כי המו"מ על הסכם האס"ח יהיה ארוך וקשה ביותר. כלכלנים רבים באסא"ן העריכו באכזבה כי המטרות של סין בחתימה על הסכם אס"ח הינן פוליטיות ולא כלכליות וכי לדעתם ההנהגה הסינית אינה מעריכה נכונה את הקשיים שיהיו כרוכים בהסכם אס"ח בין שני גופים כה גדולים. את הקשיים הראשונים ניתן לראות כבר בתחילת השיחות בדבר קביעת תאריך היעד להסכם שנע כאמור בין שמונה לעשר שנים. סגן מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר רוברט פאובר אף הכריז כי הודעת סין על ההסכם היא "מיראז" שכל מטרתו ניפוח אגו והטיית תשומת הלב של מדינות אסא"ן מאפשרויות אחרות ודורסנות גיאו-פוליטית סינית בסביבה האסיאתית. בוועידה שהתקיימה בקמבודיה (11/2002), חתמו סין ואסא"ן הסכם הבנות בנוגע לתביעות טריטוריאליות של מדינות אסא"ן מול סין בדרום ים סין. אנליסטים טוענים כי הסכם זה סתם למעשה את הגולל על פתרון הבעיות בטווח הקרוב ונתן אישור לדורס
נות הסינית בהתנהלות הבינלאומית שלה מול אסא"ן. המרוויחה העיקרית מהסכם אס"ח של אסא"ן עם סין תהיה סינגפור לאור הכלכלה המתקדמת שלה בעלת האוריינטציה לשירותים וכלכלת ידע. כלכלת סינגפור היא בעלת שוני מבני מהותי משאר כלכלות מדינות אסא"ן.

יפן: יפן הכריזה כתגובה להכרזה הסינית כי תחתום על הסכם דומה עם ASEAN תוך תקופה דומה. עד חתימת הסכם FTA עם ASEAN הכריזה יפן על הקמת Asean-Japan Comprehensive Economic Partnership (AJCEP)  שידון על ההסכם העתידי ועל דרכים לשיתוף פעולה שיכלול "אלמנטים של אס"ח" עד חתימת הסכם כזה. על פי דברי שר התמ"ס הסינגפורי, יש סיכוי גדול יותר כי יפן תחתום על הסכם אס"ח עם ASEAN לפני סין וזאת לאור הכלכלה המתקדמת של יפן לעומת סין ובשל השינויים המבניים שעל הכלכלה הסינית לעבור. כזכור לסינגפור ויפן יש הסכם אס"ח.
מבחינה זו הגישה היפנית הינה ריאלית יותר ואף הגיונית יותר מבחינה כלכלית כי היא דוגלת ראשית דבר בהקמת מסגרת הידברות לפני ההכרזות על אס"ח.
בדצמבר 2003 התקיימה פגישת פסגה ראשונה  של אסא"ן – יפן בטוקיו. בכך סללה יפן את דרכה להיות שחקן מפתח בקשרים של אסא"ן באזור. במסגרת זו נקראו מדינות אסא"ן להגדיל את שיתוף הפעולה הכלכלי ביניהן על מנת לשמש אלטרנטיבה לסין.
 
הודו: הודו הכריזה בחודש נובמבר 2002 כי היא מוכנה להיכנס למו"מ על אס"ח עם אסא"ן ואף קבעה יעד של עשר שנים לחתימת ההסכם. צוות מומחים משני הצדדים יבחן את הנושא ויגבש את מסקנותיו עד ועידת אסא"ן הבאה באוקטובר 2003.
החלטה זו היא במסגרת המדיניות ההודית של מבט מזרחה (Look East) בו דוגלת הודו מתחילת שנות התשעים.
בASEAN ישנן שלוש חברות (מתוך עשר) בעלות אוכלוסייה מוסלמית: אינדונזיה, מלזיה, ברונאי. לאור סכסוך הגבולות בין הודו לפקיסטן ולאור העובדה כי כל ההחלטות בארגון ASEAN צריכות להתקבל בקונצנזוס, נראה כי ההתקדמות ביחסי הודו ASEAN תהיה אטית יותר.
 
האיחוד האירופי: על פי פרסומים, נערכו מספר פגישות בנושא אס"ח בין סינגפור והאיחוד האירופאי. למרות האטרקטיביות של הסכם כזה עבור האירופאים (הסכם ראשון באסיה, לארצות הברית כבר יש הסכם עם סינגפור ועוד), נראה כי הסכם (אם ייחתם) עדיין רחוק מאוד.
על פי פרסומים אירופאים, סדרי העדיפויות של האירופאים בתחום הסחר מופנים לסבב דוחה (קטר) ולא להסכמים בילטראליים (כמדיניות).
בדיוני ASEM  (Asian European Meeting) שנערכו 23.9 בקופנהגן, שמו האירופאים דגש על קשרים עם יפן קוריאה וסין (צפון מזרח אסיה) ולא על דרמ"ז (ASEAN) תוך הפגנת חוסר שביעות רצון פומבית מתהליכים פוליטיים בדרמ"ז.
 
ומה זה אומר לגבי ישראל? ארגון ובו שלוש מדינות מוסלמיות האמור לקבל החלטות בקונצנזוס אינו מבטיח יחס אוהד לישראל! יש לאזור מספיק בעיות מקומיות הקשורות לאסלאם כגון תנועת אבו סיאף בפיליפינים וגמעה אל איסלאמיה באינדונזיה גם מבלי להכניס את השאלה הישראלית והספיחים הפלשתינאים המתקשרים אליה בהקשר זה לדיון בארגון. נראה כי האפשרות היחידה (וזו כנראה המדיניות כיום בין אם התקבלה בהחלטה רציונאלית ואם השתלשלות הדברים הביאה אותנו לידי כך) ללכת בעקבות האמריקאים ולדון מול כל מדינה בנפרד. ויאטנם, תאילנד, סינגפור, הפיליפינים ולאחרונה אף קמבודיה מהווים שווקי יעד בעלי פוטנציאל אדיר.