זכור לי הסיפור בקורס לפסיכולוגיה התנהגותית אודות התרנגולת. מדובר בתרנגולת השומרת על אפרוחיה ולפתע מופיע בקרבתה שועל. במוח התרנגולת מופעלים שני כוחות פסיכולוגים מנוגדים. הראשון יצר ההישרדות – פוקד על התרנגולת לברוח ואילו השני יצר ההגנה על הצאצאים – פוקד על התרנגולת להישאר במקום ולהגן על האפרוחים. מכיוון שמדובר בשני כוחות משמעותיים אין הכרעה חד משמעית במוח התרנגולת והתוצאה ההתנהגותית היא כי התרנגולת פותחת בריצת אמוק בה היא בורחת מהשועל וחוזרת לאפרוחים במעגלים קטנים תוך כדי השמעת קולות רמים ונפנוף כנפיים.
חוקרי התנהגות בחיות פרשו התנהגות זו כמי שבאה להסיח את דעת השועל מהאפרוחים (ואולי אף זה עובד בפועל) בעוד שלמעשה מדובר בתוצאה של שני כוחות פסיכולוגיים פנימיים שאינם באם לכדי הכרעה.
בחינת מדיניות החוץ הרוסית יכולה בהחלט להיות מוסברת על ידי קונפליקט בין שני כוחות דומים. ליברליזציה מצד אחד ולאומנות ופוליטיקה ריכוזית מן הצד השני.
נראה כי תחת הנהגתו של מי שנקרא בעיתונות המערבית 'הצאר פוטין הראשון' נחושה רוסיה להחזיר לעצמה את המעמד הבכיר בצמרת הנהגת העולם. תחת הנהגה זו נראה לעיתים כי רוסיה, כמי שצועדת עם הזמנים הנוכחיים, החליפה את הטילים הבליסטיים בצינורות גז ואת חיל המצב הרוסי ברפובליקות השונות החליפו טרמינלים עצומים של נפט. הציניקנים אומרים כי ענקית האנרגיה 'גזפרום' הפכה לזרוע הביצועית העיקרית של משרד החוץ הרוסי. מאזן האימה הצבאי הוחלף במאזן מפחיד אולי אף יותר 'אספקת אנרגיה'.
אם זאת אל לנו להתעלם מסימנים של ליברליות ושינויים מבניים שחלו בשנות שלטונו של פוטין. כוחות הכלכלה פועלים בכל מקום וגם במרחבים מערבית לאורל בהם חיה מרבית אוכלוסיית רוסיה. הליברליזציה הכלכלית, ההכרחית לאור מצב התשתיות והמערכות הכלכליות הרעועה, מביאה עימה גם ליברליזציה פוליטית, (אומנם עד גבול מסוים, זאת ראה כל העולם כאשר האוליגרך חודרוקובסקי נשלח לסיביר), אולם אותו גבול הולך ומרחיק וגם השמרנים שבפוליטיקאים ברוסיה מבינים כיום כי לכלכלה חיים משל עצמה ויש מגבלות ביחסי 'מדינה-כלכלה-חברה' החלות גם על המערכת הרוסית. כניסתה הצפויה של רוסיה לארגון הסחר העולמי (WTO) וההצהרה של ארגון המדינות המפותחות (OECD) על פתיחת הליכים לכניסת רוסיה לארגון יהוו ללא ספק קטליזאטור לשינויים מבניים וחוקתיים פנימיים בתוך רוסיה.
בינתיים חוסר ודאות זה אינו אהוד על משקיעים זרים ונראה כי זרם ההשקעות הזרות ברוסיה רחוק מלמצות את פוטנציאל הצמיחה של המדינה הענקית והעשירה הזו.
ישנן דוגמאות לכאן ולכאן. להלאמת שדות הנפט בסחלין לדחיקת היפנים לעומת הכנסת משקיעים צרפתיים לשדות נפט אחרים ולחיזור אחר טכנולוגיות מערביות.
נראה כי רצון מקבלי ההחלטות לכופף שני כוחות אלו תחת קורת גג אחת מוצא את ביטויו במונח החדש שטבע היועץ האידיאולוגי של פוטין: "דמוקרטיה ריבונית", מה המשמעות? לקרמלין פתרונים!
איזה כוח יגבר? לאור הניסיון הרע שלווה אזרחי רוסיה במחצית הראשונה של שנות התשעים במאה הקודמת, שנים בהם חסכונות שנחסכו לאורך חיים שלימים (ושהיו נקובים ברובלים) התנדפו כלא היו ואווירת החיסול הכללית וההפרטה שהתלוותה אליה הביאה לצבירת הון עצום בידיים פרטיות, נראה כי הצד המצדד ביד חזקה וריכוזיות יגבר על הליברליזציה כאשר אלו יעמדו בקונפליקט ישיר זה מול זה.
אם זאת המדיניות הנוכחית בהחלט יכולה בהחלט להוביל את רוסיה למסלול של מעבר הדרגתי לדמוקרטיה לצד פיתוח כלכלי על פי עקרונות שוק תוך שמירה על האינטרסים של הציבור הרחב.